האם מותר להניח אשפה במרחב הציבורי?

פעמים פחי האשפה שבחדר האשפה מלאים מבלי שניתן להניח בתוכם שקיות אשפה, אריזות קרטון, חפצים וכדומה, כמו כן מצוי שמכלי מצבור לפסולת המצויים ברחוב או באיזורים ציבוריים מלאים ומבלי שניתן להכניס לתוכם פסולת נוספת. האם במצבים הנ"ל מותר להניח בסמוך לפחי האשפה או מכלי המצבור אשפה או פסולת ?

תשובה:

המשנה בבא קמא (ל ע"א) עוסקת בזכות לעשות שימוש ברשות הרבים ובגדרי האחריות בגין עשיית שימוש פרטי ברשות הרבים "המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקו... רבי שמעון בן גמליאל אומר כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו חייבים לשלם..." מדברי המשנה עולה כי מי שהניח תבן או קש ברשות הרבים כדי שהעוברים ושבים ידרכו על הקש והתבן ויהפכו אותם לחומר המיועד לזיבול השדות, הרי שהוא נושא באחריות וחייב בתשלומים בגין נזקים שנגרמו מהקש והתבן לעוברים ושבים.

מדברי הגמרא שיובאו להלן עולה כי המשנה עוסקת בנסיבות מיוחדות (שיפורטו להלן) וכי אין בדברי המשנה רק להטיל חיוב על מי שמניח תקלה ברשות הרבים ומסכן את העוברים ושבים.

מחלקות רב נחמן ורב אשי בביאור דברי המשנה

בהמשך הסוגיא מביאה הגמרא את דברי רבי יהודה הסובר כי בזמנים שבעלי הבהמות נוהגים להוציא את זבל הבהמות יש היתר להניח את הזבל ברשות הרבים כדי שהעוברים ושבים ידרכו על הזבל ויהפכו אותו לחומר שראוי לזבל בו את השדות וכי דין זה הינו חלק מתנאי יהושע שנקבעו על ידו בעת שהנחיל את הארץ לבני ישראל (עי' ב"ק פ ע"ב ).

מדברי רבי יהודה עולה כי בשעת הוצאת זבלים קיים היתר לעשות שימוש פרטי ברשות הרבים וזאת למרות שהוצאת הזבל עשויה לגרום לתקלה ולנזקים (לעניין חיוב בתשלומים ראה להלן).

לאור האמור דנה הגמרא האם שיטת רב יהודה יכולה להסתדר עם דברי המשנה המחייבת את בעל הקש והתבן בתשלומי נזק.

שיטת רב נחמן

עוד מבארת הגמרא כי לשיטת רב נחמן המשנה אשר מחייבת באחריות נזיקית את מי שמוציא תבן וקש לרשות הרבים מתייחסת למקרה בו הנזק מהקש והתבן התרחש שלא בזמן הוצאת הזבלים ולכן בעל הקש והתבן נושא באחריות נזיקית.

ובפני יהושע (ב"ק ל ע"א ד"ה אמר) ביאר כי לשיטת רב יהודה בביאור דברי המשנה, הוצאת הזבל לרשות הרבים נעשתה בזמן ההיתר אשר מוגדר כזמן הוצאת הזבלים, אלא שלאחר תקופת הזמן המותרת בעל הקש והתבן לא פעל להסרת התקלה ולכן למרות שהוצאת את הקש והתבן הייתה בזמן ההיתר, אי הסרת התקלה בתום זמן ההיתר מטילה עליו אחריות מלאה.

לאור האמור מבאר רב נחמן כי דברי רבי יהודה תואמים לדברי המשנה שכן שיטת רבי יהודה המתירה להוציא זבל לרשות הרבים ופוטרת מתשלום נזק,מתייחסת לזמן הוצאת זבלים, אבל המשנה עוסקת במקרה שהנזק התרחש שלא בזמן הוצאת הזבלים ולכן בעל הקש והתבן חייב בתשלומי הנזק.

שיטת רב אשי

רב אשי מבאר כי המשנה עוסקת במקרה מיוחד של הוצאת קש ותבן (כפי שהמשנה כותבת במפורש) שהם מחליקים יותר ומסוכנים יותר מהזבל שרבי יהודה מתיר להוציא לרשות הרבים, לכן למרות שקיים היתר להוציא את הקש והתבן לרשות הרבים כדי להפוך אותם לחומר דישון, ככל והם גורמים להחלקה ונזק הרי שבעל הקש והתבן נשוא באחריות נזיקית וחב הוא הוא בתשלומי הנזק.

לאור האמור רב יהודה המתיר להוציא זבל לרשות הרבים ופוטר משתלום נזקי הזבל, אינו חלוק על דברי המשנה משום שדין הוצאת קש ותבן שונה מהוצאת זבל ובהוצאת קש ותבן וקיימת אחריות וחובה נזיקית.

בסמ"ע (חו"מ תיד סע"ק ו) מבאר כי למרות שקיימת אחריות וחובת תשלום במקרה של הוצאת זבל לרשות הרבים בכל זאת להיתר ההוצאה קיימת משמעות רבה, שכן ללא היתר ההוצאה ניתן היה למחות במוציא את הזבל ולחייב אותו לסלק את הזבל: "שיהושע לא התנה שיהיה פטור מתשלומי היזקו, ואעפ"כ צריכין לתנאי דיהושע דאל"כ היו מוחין, דלא ניחא ליה לאדם שיהא ניזק בשלו ואח"כ ישתלם הזיקו וגם יצטרך לירד עמו בדינא ודיינא, ולא כעיר שושן שכתב שיהושע לא התנה אלא ע"מ שיהא כל אחד משמר את זבלו ע"ש, וזה ודאי אינו, אלא אף אם אינו משמרו כו', רק שיהא צריך לשלם היזקו"

לאור דברי הסמ"ע ניתן לומר כי זו גם סברת רב אשי אשר לשיטתו רב יהודה מבחין בין היתר הוצאת קש ותבן לרשות הרבים לבין היתר הוצאת זבל אשר יש בו גם פטור מלא במקרה נזק מהוצאת הזבל, וממילא היתר הוצאת הקש והתבן מאפשר את הפיכת הקש והתבן לחומר זיבול ללא מחאה מצד העוברים והשבים ברשות הרבים, וזאת למרות שבעל הקש והתבן נושא באחריות וחייב בתשלומי הנזקים הנגרמים מהקש והתבן.

העולה מהדברים כי היתר רב יהודה להוציא זבל לרשות הרבים בזמן הוצאת הזבלים (שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ) עולה בקנה אחד עם דברי המשנה המחייבת את המוציא קש ותבן לרשות הרבים, להבנת רב נחמן המשנה עוסקת בנזק שהתרחש לאחר זמן ההיתר ולכן בעל הקש והתבן חייב בתשלום ולהבנת רב אשי קש ותבן מחליקים יותר מזבל ומהווים תקלה חמורה יותר אשר למרות היתר ההוצאה בעל הקש והתבן נשוא באחריות נזיקית.

מחלוקת הראשונים האם פוסקים את שיטת רבי יהודה

הרי"ף וכן הנימוקי יוסף (יד ע"א בדפי הרי"ף) פסקו שלא כשיטת רבי יהודה וממילא אין כל היתר להוציא תקלה לרשות הרבים ואף לא בזמן הוצאת הזבלים "ולעניין הלכה פסקו המפרשים ז"ל דאפילו בשעת הוצאת זבלים אין לו רשות להניחם ברשות הרבים ודלא כרבי יהודה ...."

הרא"ש (ב"ק פ"ז סי' יח) פסק את שיטת רבי יהודה לעניין היתר הוצאת זבל לרשות הרבים בזמן הוצאת הזבלים וכי היתר זה מימות יהושע שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ אך בפרק ג סי' ז כתב הרא"ש כי שיטת רבי יהודה לא נפסקת להלכה וזאת למרות שרב נחמן ורב אשי העמידו את המשנה (העוסקת בהוצאת קש ותבן) כשיטת רבי יהודה "ואע"ג דהני אמוראי בתראי מהדרי לאוקמא מתניתן כרבי יהודה לית הלכתא כוותיה..." וממילא מתוך פסקי הרא"ש עולה כי קיים היתר להוציא זבלים לרשות הרבים אך ככל וייגרם נזק הרי שבעל הזבלים נושא באחריות וחייב בתשלום הנזקים.

כך גם פסק הרמב"ם (הלכות נזקי ממון פרק יג הלכ' טו) "יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים ולצבור אותן שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם [ורגלי בהמה]. ואע"פ כן אם הזיק חייב לשלם." ובמגיד משנה ביאר כי הרמב"ם פסק את שיטת רבי יהודה רק לעניין היתר הוצאת הזבלים אך לא לעניין החיוב "פסק כר' יהודה במה שאמר שבשעת הוצאת הזבלים מותר להוציא ברה"ר ופסק דלא כוותיה בנזקין שר' יהודה היה פוטר כשהוזק בהם אדם ואנן קי"ל דחייב וכ"כ בהלכות."

כשיטת הרמב"ם פסק השו"ע (חו"מ סי' תיד סעי' ב) "יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים... ולצבור אותם שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם. וברמ"א כתב כי "שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציאם כדי להניחם שם אבל מוציאם כדי לפנותו לאלתר" (כשיטת הטור חו"מ סי' תיד).

ובפתחי חושן (נזיקין פרק ח הערה צח) כתב "כן בזמננו במקומות המיוחדים לאשפה, פשוט שמותר לפנות לשם, אבל אם מקומות האשפה מלאים, נראה מכאן שאסור להוציא רק סמוך לשעת הפינוי, אלא שמסברא נראה שאם אינו יודע, או שאינו יכול לכוין שעת הפינוי, וכ"ש כשמפנים בשעות הבוקר המוקדמות, אינו צריך להחזיק בביתו להמתין או לצאת בשעת שאינו נוחות, וכיון שנהגו כך, מותר גם לשפכן בסמוך למקומות המיוחדים כשהם מלאים, אבל כשאינם מלאים, יש להזהר שלא ישפוך רק לתוכן, וכ"ש שיש להזהר מלשפוך אשפה שלא במקומות המוכנים שם לפנותם, ואפילו כשאין חשש היזק לבני רה"ר, עצם לכלוך רה"ר גורם נזק לבני רה"ר, וכ"כ בערוה"ש, ויש להזהר בזה אפילו שלא ברה"ר אלא בכל מקום ציבורי. וכ"ש שיש להזהר מלשפוך אשפה או פסולת לתוך חצר או שדה חבירו, שמלכלך רשותו של חבירו, וגם גורם לו טירחה לפנותם. וביותר יש להזהר מלזרוק אשפה או פסולת בביהכנ"ס וביהמד"ר המקודשים, שזה בכלל בזיון בית הכנסת."

העולה מהדברים:

א) אין להניח פסולת ברשות הרבים ולא בכל מקום ציבורי.

ב) במקרה שמכלי מצבור אשפה המותקנים ברשות הרבים מלאים, אין כל היתר להניח בסמוך למכלי המצבור פסולת או שקיות אשפה.

ג) נראה כי אם פחי האשפה המצויים בחדר האשפה בבית המשותף מלאים, מותר יהיה להניח שקיות אשפה ופסולת בחדר האשפה בסמוך לזמן הפינוי של פחי האשפה.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה התלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה.

לתגובות: stern1416@gmail.com