הפעלת אולם אירועים בסמוך לבנייני מגורים

המשנה (ב"ב כ ע"ב) אומרת: "חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישון מקול הנכנסים ומקול היוצאים אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות"

מדברי המשנה עולה כי לדיירי החצר המשותפת קיימת זכות למנוע משכנם לנהל עסק בחצר (בעז"ה יוקדש מאמר נפרד לביאור האופנים בהם ניתן להפעיל עסק מסחרי בבית המשותף), אך אין לדיירי החצר זכות למנוע משכנם לייצר מטרדי רעש בביתו הפרטי, וממילא לא ניתן למנוע מהשכן לעשות שימוש בפטיש, ריחיים וכדומה.

נחלקו הראשונים בביאור ההבדל שבין מטרדי רעש החנות שבחצר שביחס אליהם קיימת לשכנים זכות עיכוב מקיום הפעילות המפריעה, לבין מטרדי רעש הפטיש והריחיים שבהם לא קיימת לשכנים זכות מניעה מביצוע הפעילות המטרידה.

היד רמ"ה מבאר כי ביחס למטרדי הרעש הנובע מניהול העסק בחצר קיימת לדיירים זכות מניעה משום שכל הדיירים שותפים בחצר וממילא קיימת לדיירים זכות למנוע היזק שנעשה מרכושם, אבל את השימוש בפטיש או הריחיים אין הדיירים יכולים למנוע משום שהשכן מבצע את השימוש בפטיש והריחיים ברשותו הפרטית וממילא אין לגרים בסמיכות לגורם המרעיש זכות למנוע משכנם את השימוש בקניינו הפרטי.

הרשב"א (ד"ה חנות) מבאר כי רעש הפטיש אינו מוגדר כנזק שבגינו ניתן למנוע מהשכן לממש את הזכות ליהנות מקניינו ולעשות את השימושים שהוא חפץ ברשותו הפרטית, אבל את ניהול העסק בחצר המשותפת ניתן למנוע וזאת משום הכבדת העומס על החצר אשר גורמת לצפיפות וקושי לעשות שימוש בחצר (ודברי המשנה האומרת כי ניתן למנוע את ניהול החנות בחצר מחמת קול הנכנסים והיוצאים מבאר הרשב"א : "לא מקול הנכנסים ממש קאמר דהא אינו יכול לעכב מחמת קול הפטיש והריחים ...אלא טעמא משום ריבוי הדרך..." )

הרמב"ם (הלכות שכנים פ"ו הלכ' יב) פוסק, כי באופן עקרוני אין אחד השכנים יכול לייצר מטרדי רעש המפריעים לגרים בסמיכות אליו, וממילא לכתחילה אסור לבצע שימוש בפטיש וריחיים בחצר וכן אסור לנהל בית עסק בחצר המשותפת, אך למרות האיסור העקרוני, במשנה המובאת לעיל הדין שונה, משום שהמשנה לעיל עוסקת בנסיבות מיוחדות (עי' מגיד משנה המבאר מדוע הרמב"ם מפרש כך את המשנה) בהן אחד מדיירי החצר קנה חזקת שימוש בחצר לצורך ניהול בית העסק שלו, ולכן במקרה זה קיימת הבחנה בין מטרדי רעש הנובעים מניהול החנות לבין מטרדי רעש הנובעים מקול הפטיש והריחיים.

ביחס לניהול חנות הרי שנזקי הרעש ועוצמתם עשויים להשתנות בהתאם לכמות הלקוחות וכדומה, וממילא יכולים השכנים לטעון כלפי בעל החנות, שעוצמת הרעש הנובעת מהלקוחות הינה גדולה יותר ממה שהם חשבו ולכן לא ניתן לקנות חזקת שימוש בחצר, אבל ביחס לקול הפטיש והריחיים הרי שעוצמת הרעש הינה אחידה ויכולה להיות צפויה וממילא לעניין זה יכולים הדיירים למחול ולהעניק זכות שימוש מפני שעוצמת הרעש ידועה והם הסכימו לכך.

ב. הנפסק בשולחן ערוך

השו"ע (חו"מ סי קנו סעי' ב) פוסק להלכה את שיטת הרמב"ם: "חנות שבחצר יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו..."

מתוך דברי השו"ע עולה כי, לכתחילה אסור לקיים פעילות המייצרת מטרדי רעש, לא ברשות הפרטית של המזיק ובוודאי שלא בשטחים משותפים כגון בחצר הבית.

הרמ"א חולק על השו"ע ופוסק להלכה את שיטות הראשונים (היד רמ"ה ועוד)הסוברים כי ניתן לכתחילה לקיים מטרדי רעש ברשות הפרטית של המזיק ואין הדרים בסמיכות זכאים לעכב או למנוע מהמזיק לקיים את מטרדי הרעש ברשותו הפרטית.

בעניין זה כתב הריב"ש (סי' קצו) כי חולה או אדם שרגיש לרעש יכול למנוע משכנו את יצירת המטרד. הריב"ש מבסס את דינו על דברי רב יוסף (עי' ב"ב כג ע"א - בעניין אומני הקזת הדם והעורבים שלכלכו את פירות הדקל של רב יוסף) כי אדם חולה או איסטניס יכול לעכב משכנו קיום פעילות מטרידה למרות שאדם רגיל יכול לסבול את המטרד.

דינו של רב יוסף נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' קנה סעי' לט) "מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן ... אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפירות שלו נפסדים לו בדם חייב לבטל אותה מלאכה או ירחיק עד שלא יבוא לו נזק מחמתן שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה.." על דברי השו"ע הוסיף הרמ"א: "וה"ה כל נזק גדול שאין אדם יכול לסובלו"

ג. רעש הנובע משימוש רגיל ומקובל בדירה

לאור האמור עולה כי לעניין מטרדי רעש קיימת מחלוקת שו"ע ורמ"א האם לניזוקים קיימת זכות למנוע או לעכב את המזיק מלבצע את המטרדים. כמו כן, לאור דברי הריב"ש ופסק השו"ע והרמ"א לעניין מטרדים קשים שאין אדם יכול לסבול אותם עולה, כי מטרדי רעש בשעות מנוחה והלילה או מטרדים קשים, הרי שניתן לכאורה למנוע מהמזיק לבצע את פעילותו המטרידה וזאת למרות שהוא מבצע אותה ברשותו הפרטית.

לעניין זה כתב החזו"א (ב"ב סי' יג) כי דברי הריב"ש האוסר לקיים מטרדי רעש שלא ניתן לסבול אותם נאמרו רק ביחס לשימושים שאינם מוגדרים כשימושי דירה מקובלים, כגון הכאת הפטיש לצורך ייצור כלים, הפעלת מכונות אריגה וטוויה וכדומה, אבל ביחס לשימושי דירה רגילים ומקובלים, הרי שלא ניתן למנוע מבעל דירה לקיים בביתו שגרת חיים מקובלת וזאת למרות שהיא מייצרת מטרדי רעש או שהיא יוצרת הפרעות לאחד השכנים ובפרט שסבלו של השכן נובע מקושי אישי של מחלה וכדומה.

ד. העולה מהדברים:

הפעלת אולם אירועים בסמיכות לבתי מגורים יכולה לכאורה להיחשב כרעש חריג במיוחד הגורם מטרד ובפרט בשעות המנוחה ומשכך ניתן לטעון כי אין להפעיל אולם אירועים בשעות המנוחה בסמוך לבתי מגורים.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה התלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה הבקיא בדיני ממונות.

לתגובות stern1416@gmail.com