בשבוע שעבר ראינו כי קיימות שתי הצדקות מרכזיות לזכות לבטל חוזה בעקבות טעות. יש הטוענים כי בכל חוזה קיימת התניה שאומנם איננה בהכרח כתובה במפורש, אך הצדדים לחוזה מעצם היותם ברי דעת ובעלי היגיון מתנים, כי החוזה יהיה תקף רק באם אין לצדדים טעות משמעותית. הצדקה אחרת טוענת, כי התקיימותה של טעות מגלה בהכרח כי הצדדים לא היו ברי דעת ביחס לכריתת החוזה, וממילא חוסרה של גמירות הדעת, אינו מאפשר לחוזה להתקיים ולקבל תוקף. לאור ההצדקות הנ"ל, יש לבחון האם גם טעויות בכדאיות העסקה או בחיזוי העתידי של העסקה, יש להן השפעה על תקפותו של החוזה.
הגמרא (בבא קמא קי ע"ב) אומרת כי אין לפסול קידושין למפרע במקרה בו הבעל נפטר מבלי שהיו לבני הזוג ילדים והאישה ממאנת להתייבם משום שיבמה סובל מבעיה רפואית קשה. לכאורה היה ניתן לטעון, כי לו האישה הייתה יודעת בעת מעמד הקידושין שמכוח מצוות הייבום היא עשויה להינשא לאדם חולה, אזי היא לא הייתה נותנת את הסכמתה לקידושין, וממילא הקידושין אינם חלים למפרע. טענה זו איננה מתקבלת, משום שקיים אומדן דעת, כי האישה רוצה בנישואין עם בעלה, למרות הסיכון המוגבל של אפשרות הייבום הבעייתית.
מדברי הגמרא עולה כי עקרונית יכולה לקום טענת טעות המסתמכת על טעות בחיזוי פני העתיד, שהרי הגמרא הסבירה כי לאחר מות הבעל, הקידושין אינם פוקעים למרות שאלת הייבום לאח החולה, רק משום שקיים אומדן דעת כי האישה מעדיפה להינשא למרות הסיכוי להתקיימות סיטואציית ייבום, אבל במקרים אחרים בהם לא קיים אומדן דעת של צפיית פני העתיד, אזי לכאורה הצד הטועה יכול לטעון, שנפלה טעות בראיית פני העתיד ובגין כך לבקש את ביטולה של ההתחייבות עליה הוא חתם.
תוספות (בבא קמא קי ע"ב) מבארים כי אפשרות ביטול החוזה בעקבות אי צפיית פני העתיד, איננה יכולה להיות גורפת ומוחלטת, משום שאפשרות כזו תוביל לביטול התחייבויות בכל אימת שיפול איזה פגם בחפץ הנקנה או בכל אימת שיתרחש איזה שינוי כלכלי המשפיע על רווחיות העסקה, לכן סוברים התוספות כי אפשרות הביטול קיימת רק במצבים בהם אין צורך להתחשב בדעתו של הצד השני או שהוא לא אכפתי לתוצאת הביטול, כגון בסיטואציה של אישה המעוניינת לבטל את קידושיה למפרע כדי שלא להתייבם לאדם חולה. במקרה זה ניתן להניח, כי לבעל שכבר נפטר אין נפקות לעניין הביטול ולכן עקרונית ניתן לטעון לביטול בעקבות אי צפיית העתיד. יש לציין כי במקרה זה לא ניתן לבטל את הקידושין למפרע, משום שקיימת אומדנה שהאישה כן הייתה מעוניינת בקידושין וזאת תוך לקיחת סיכון מסוים בדבר האפשרות להזדקק לייבום של אדם חולה.
לאור דברי התוספות יש לבחון, מדוע בטעות סתמית קיימת עילת ביטול, ואילו בטעות הנובעת מאי צפיית פני העתיד, קיימת עילת ביטול רק כאשר הצד השני לחוזה אדיש או לא אכפתי לביטול. ר' שמעון שקאפ (מובא בספר הזיכרון למרן רבי חיים שמואלביץ, בעניין "סוגיא דנדרי אונסין ועניין תנאי וטעות ויש טענת אונס" ) מבאר כי אי הכללת סעיף בחוזה המגן מפני בעיות עתידיות אפשריות, מעידה על חוסר ברצינות ההתחייבות ובגמירות הדעת המלאה, שהרי לקיחת אחריות חוזית צריכה להיעשות תוך הבנה כי עלולים להיווצר מצבי קיצון או תרחישים שאינם מתוכננים, וממילא קמה בפנינו עדות לחוסר בגמירות דעת, אשר מובילה להתרת וסילוק ההתחייבות החוזית. כל זאת רק במצבים בהם המתחייב היה יכול להכניס סעיף ביטול בגין בעיות עתידיות, אבל בחוזים שבהם ברור, כי הצד השני היה מתנגד להכנסת סעיף אשר בכוחו לפרק את החוזה בעתיד, אזי אי קיומו של סעיף הגנה מפני בעיות עתידיות, אינו מוכיח דבר, ואין בו העדה על אי גמירות הדעת של הטועה, וממילא במצב בו קיים צד שני לחוזה, אשר אינו אדיש לביטול, אלא הוא מגלה איכפתיות לביטול , לא ניתן לבטל את החוזה בגין טעות שלא נצפתה והתעוררה לפתע פתאום.
לאור ביאורו של ר' שמעון שקאפ ניתן אולי להבין, מדוע פעמים השולחן ערוך כביכול מתעלם מדין ביטול החוזה, וסובר כי צד לחוזה יכול לומר לחברו שמזלו גרם להפסד ואין לו אלא להלין על עצמו. נפסק להלכה (שו"ע חו"מ סימן סו סעי' לד) כי המוכר שטר חוב לחברו ולאחר זמן הלווה ירד מנכסיו ואין בכוחו לפרוע את החוב, אין קונה החוב(קונה שטר החוב) זכאי לבטל את הקניין בטענה של טעות בצפיית פני העתיד, משום שהמוכר יכול לומר לקונה שטר החוב, מזלך הרע גרם, לכך שהלווה אינו יכול לעמוד בתשלומי ההלוואה.
על פי שיטת התוספות דלעיל ולאור ביאורו של ר' שמעון שקאפ, ניתן לבאר, כי מאחר שבעסקת שטר החוב קיים צד שני – המוכר, אזי לא קמה לה עילת ביטול בגין אי צפיית פני העתיד, וזאת כסברת התוספות לעיל, כך גם יובן כי אי קיומו של סעיף הגנה בחוזה קניית שטר החוב, אין בו כדי להעיד על חוסר בגמירות הדעת של אחד מהצדדים (בדגש לקונה) וכפי שביאר ר' שמעון שקאפ, לכן המוכר יכול לומר לקונה, מזלך הרע גרם להפסד, ואין לקונה עילת ביטול בגין טעות של אי צפיית פני העתיד.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה.
לתגובות stern1416@gmail.com