"את הרגע הזה לא אשכח לנצח: ישבתי מול המטפלת הרגשית - זאת שכולם מהללים אותה, ושיתפתי אותה במחשבה שעד אותו היום לא העזתי להעלות על דל שפתיי: 'אני רוצה להתאבד', אמרתי לה. הייתי בטוחה שהיא תשאל אותי מה גורם לי לקושי הנורא, מדוע החיים כל כך כבדים עליי, או לפחות תדרוש הסבר.
>> למגזין המלא - כנסו עכשיו <<
"'יאללה, לכי על זה', היא ענתה לי בציניות שריסקה לי את הנשמה. 'תעשי את זה', היא הורתה באצבע לכיוון החלון הפתוח, 'תקפצי', היא חייכה, מאושרת מההברקה שלה שריסקה אותי בבת אחת. ככה עונים לנשמה מיוסרת שמגיעה לבקש עזרה מקצועית? ניסיתי להבין. ואולי זאת הדרך המקצועית, לענות בציניות כדי לגרום למטופל להבין שהוא חצה איזשהו גבול? שאלתי את עצמי.
"לבסוף, כשהגעתי לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית - היא הזדעזעה. היא טענה שהמטפלת ההיא למדה איזושהי גישה לא מוכרת שאולי בכוחה לסייע לאנשים חסרי מוטיבציה לדחוף את עצמם קדימה, אבל היא ממש לא מוסמכת לטפל במצוקה רגשית קשה כמו זו שהייתי בה".
• • •
הסיפור הזה שמספרת הדסה (45), אינו מקרה בודד. כששאלתי אנשים על טיפולים לא מקצועיים שהם עברו - נחשפתי לאינספור מקרים עצובים. בחלקם - טיפלו אנשים שלמדו טיפול ספציפי באנשים עם מצוקות קשות ועם הפרעות אישיות קשות, ובחלקם המטפלים אפילו לא למדו קורס קצר - הם פשוט 'פיתחו שיטה' משל עצמם על סמך הניסיון האישי שלהם עם מטופלים חסרי מזל.
מה הבעיה, אתם שואלים? חשוב שתשמעו מפיהם של ה'קרבנות' את הנזק האדיר שנגרם להם. אצל חלקם הבית התפרק ללא סיבה מוצדקת, אצל אחרים הפרעות קלות נעשו קשות בהרבה, וחלקם אף האשימו את עצמם בחלקים שכלל לא קשורים אליהם. והכי חמור? שהם לא הולכים לטיפול מקצועי - תתארו לכם אדם שחולה ל"ע במחלה קשה, אולם הוא לא הולך לטיפול כי נטפל אליו חבר שטוען שהוא יכול לרפא אותו באמצעות סוכריות וגזרים, ושבשום פנים ואופן לא ילך לבית חולים. האם לא תראו בו 'רוצח'? הפייק מטפלים הללו גורמים לאנשים להתייאש מלרפא את נפשם הפצועה, ולהוסיף כאב נוסף על כאבם.
ומכל הכתבה החשובה הזו חשוב שתזכרו בעיקר דבר אחד - את שורש החטא: שורש החטא הוא שאנשים פונים למטפלים על סמך חבר שהמליץ, ולא מבררים על הכשרתו המקצועית של המטפל. נכון, יש מטפלים ש"אין להם את זה", וכל הכשרה שבעולם לא תעזור להם להיות מקצועיים, ויש מטפלים שהתברכו בכישרון אך לא למדו מעולם את הידע המקצועי הנדרש.
אלו הראשונים - לפחות למדו היכן אסור לגעת, וגם אם הם לא מצליחים לסייע, לפחות הם יודעים מה הגבולות, ומה אסור שיקרה בטיפול. אולם אלו האחרונים, שלא פתחו מעולם ידע מקצועי סדור - עם כל הכישורים והיכולת שלהם הם עלולים להרוס לאנשים את החיים, כשלרוב הכריזמה והביטחון העצמי שלהם אף לא אפשרו למטופל להרהר אחר ה'טיפול' המזעזע שלהם. לרוב תפגשו אותם מספרים סיפורי הצלחה, תוך שהם כלל לא מבינים את המורכבות של ה'טיפול' אותו הם מציעים בביטחון עצמי ובטון נחרץ.
• • •
כדי שנקבל מושג על המשקל הרגשי האדיר שנמצא בטיפול רגשי, תרשו לי לפתוח דווקא במקרה שבו המטפל עצמו היה זה שהתערער מה'טיפול' אותו הוא העניק...
כשיוסי התרסק נפשית כולם היו המומים. דווקא יוסי - הפסיכולוג הפופולרי מתרסק? הוא לא יכול היה לעזור לעצמו?
הפרשנויות לא איחרו לבוא. היו כאלו שטענו שדווקא הפסיכולוגים הם האנשים שמלכתחילה הכי מעורערים נפשית, היו שטענו שהוא לא עמד בעומס הרגשי של הטיפולים, והיו שטענו ש"זה מה שקורה למי שכל היום מתבכיין במקום להיות גבר ולהתעלם מהרגשות - מי שכל היום מדבר על רגשות שייקח בחשבון שיום אחד הם ישתלטו עליו"...
אבל דבר אחד אף אחד לא ידע - יוסי בכלל לא היה פסיכולוג.
הוא קרא לעצמו 'מטפל רגשי' ברגע שבו הוא סיים קורס מקוצר של כמה חודשים, ולמרות שהוא לא הרגיש שהוא יכול לטפל במישהו - אמר לו אחד ממדריכי הקורס ש"דווקא האנשים האלו שמרגישים שהם לא יכולים לטפל - בסוף הם המטפלים הטובים ביותר".
והוא אכל את הלוקש הזה. הוא פתח קליניקה, פרסם מודעות בעלון השכונתי, דאג לייח"צן את עצמו בכל מקום אפשרי - ולא עבר זמן רב עד שיוסי הוכתר כ"פסיכולוג השכונה". הקליניקה שלו הייתה מפוצצת במטופלים, והוא אף הקפיד לתדלק את המטופלים בסיפורי הצלחה שמלווים אותו בסייעתא דשמיא.
האמת - הוא בעצמו לא תמיד ידע מה בדיוק קורה בטיפולים שלו. הוא הקשיב למטופלים, נתן להם עצות, אבל לא היה לו הסבר מה בדיוק קורה שם. "עובדה שהם ממשיכים לבוא" - הוא נהג לומר בחיוך של מצליחים. "הסוד של טיפול מוצלח הוא לדעת להקשיב, להביע אמפתיה, ולטעת אצל המטופל את התקווה שיום אחד הכל יהיה טוב", הוא אמר בראיון מלטף לאחד מכלי התקשורת - משפט לא מקצועי בעליל.
ויום אחד הוא קרס. אף אחד לא ידע למה, והמטופלים שלו המשיכו לזרום לקליניקה, ודווקא הבת שלו הייתה הראשונה לזהות. יום אחד היא מצאה אותו יושב ובוכה ללא כל הסבר או סיבה, ובהמשך היא שמה לב שהוא הולך ונעשה עצבני מיום ליום, אבל היא עדיין לא ידעה לקשר. בסוף הוא הגיע למצבים קשים בהרבה והפסיק את ה'טיפולים' המסוכנים שלו - אבל זה היה מאוחר מדי. עבורו, ועבור מטופליו.
הסיפור הזה אמיתי לחלוטין. הפרטים כמובן טושטשו בכדי שלא תוכלו לזהות. מטפל מקצועי מכיר את הסיכון הזה, הוא הולך בעצמו לטיפול מפעם לפעם, אך בעיקר - הוא למד במשך שנים ארוכות את מבנה הנפש, והוא יודע להתמודד בצורה נכונה עם האתגר הלא פשוט שטמון במלאכת הטיפול.
אולם יוסי היה רק הקורבן המשני של הטיפולים האלו. הקורבנות הראשונים היו המטופלים ששילמו כסף על 'טיפול מקצועי' וקיבלו שעה שבה אולי 'חבר בתשלום' ישב ועודד אותם, אולם בשום פנים ואופן אי אפשר לקרוא לדבר הזה "טיפול".
• • •
מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות מטפל מקצועי, ומה נצטרך לעשות בכדי לפתוח קליניקה מצליחה?
בשביל להיות פסיכותרפיסט מקצועי תאלצו ללמוד לפחות תואר ראשון שלוקח 3 שנים, ובהמשך תואר שני שייקח לכם שנתיים. בנוסף, תעברו הכשרה מעשית תחת עינו הפקוחה של מטפל מוסמך שילווה אתכם בצעדים הראשונים.
אך מה צריך לעשות כדי להיקרא 'מטפל' ברחוב שלנו? כלום ושום דבר. כל אחד מאתנו יכול להעביר את תכולת המחסן שלו לתא המטען של הרכב, לצבוע את הקיר, להוסיף שתי כורסאות, עציץ פרחים, קנקן מים וחבילת טישו, להוסיף ספריה קטנה עם כמה ספרי פסיכולוגיה מוכרים - וזהו.
כמובן, שהוא יצטרך לתלות מודעות, לספר לאנשים שהוא 'מטפל בכיר', ולפזר ברחוב כמה סיפורי הצלחה מהדהדים, ולדאוג שהמטופלים ישמעו בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע, משום שאם הוא חלילה יאמר לאנשים את מה שהם באמת צריכים לשמוע - הם עלולים לעזוב אותו ולהותיר אותו חסר פרנסה. כמובן שהוא גם מבטיח להם לפני הטיפול שבעקבות הטיפול הם יגיעו ליעד המדויק שהם רוצים להגיע, ולומר משפטים כמו - "בטיפולים שלי אנשים הגיעו למקומות שאפילו הם לא חלמו שהם יכולים להגיע. תוך שבועיים תרגיש בן אדם אחר, ואחרי חודש אנשים כבר לא יזהו אותך ברחוב"...
• • •
"הזוגיות שלנו הגיעה למשבר, והגעתי לטיפול אצל ... (לצערי אני לא יכול לנקוב בשם המטפל והארגון, י.ג.) בעקבות המלצה חמה ששמעתי מחבר טוב", מספר לי יצחק (26). "חשבתי שמה שטוב לחבר יהיה טוב כנראה גם בשבילי, אולם המציאות הדהימה אותי. הוא שמע כל אחד מאתנו במשך כמה דקות, ולבסוף פסק את פסוקו: 'אתה צריך להשתנות, הכל קשור אליך וכלום לא קשור לאשתך. את צודקת בכל מילה שלך', הוא אמר לאשתי - משל מדובר פה בשופט הקובע מי זכאי ומי חייב.
"הייתי המום, אבל לא ערערתי אחריו. חשבתי שכנראה שהוא המטפל והוא יודע יותר ממני. גם ההמלצה שקיבלתי עליו גרמה לי להמשיך ולבוא אליו מדי שבוע - למרות שהוא פצע את נשמתי פצעים קשים במשך חודשים ארוכים.
"באותה התקופה הלכתי כמו צל, והרגשתי שהמטפל שונא אותי. חיפשתי לראות ולו קמצוץ של אכפתיות ולא מצאתי. הבנתי שאנשים רעים כמוני לא ראויים לחמלה - וזאת למרות שלא הייתי אלים או בעייתי - בסך הכל לא הסתדרנו ביחד... יום אחד יצא לי לשוחח עם חבר, והוא סיפר לי שהמטפל הזה נוהג בשיטה דומה ביחס לכל המטופלים - הוא חושב שצריך "לתת שפכטל" לאחד הצדדים ואחרי שאותו אחד משתנה הזוגיות הופכת לטובה בהרבה.
"לבסוף החלטתי ללכת למטפל אחר - והפעם החלטתי שלא ללכת למטפל שאין לו 'תואר קליני'. הטיפול היה שונה לגמרי, הוא הסביר לנו שלכל אחד יש את החלקים שלו, ולעולם אי אפשר להאשים צד אחד בכל הבעיות. הוא טען שכל אחד מהצדדים חייב לקחת את האחריות על החלקים שלו, הוא האמין בי, אהד אותי, היה אכפת לו ממני - ולמרות שהוא גם הטיח בי ביקורת קשה - הרגשתי שהוא עושה את זה מתוך אכפתיות ואמון, ולא בצורה קטלנית שחוץ מלערער את נשמתי לא סייעה במאומה".
• • •
אז מדוע צריך ללמוד טיפול במשך כל כך הרבה שנים? ומה לומדים המטפלים המקצועיים? תרשו לי להכניס פה כמה שורות רציניות אך מרתקות - חשוב לפעמים לעשות קצת סדר:
אם אתם מדמיינים טיפול פסיכולוגי כתהליך שבו שני אנשים יושבים על ספה ומשוחחים, החמצתם את העיקר. הנפש שלנו אינה פועלת על פי ההיגיון שלנו, ויש לה הגיון ושפה משלה: אתם תהיו עצובים גם אם זה לא משתלם לכם, אתם עלולים להרוס לעצמכם את החיים גם אם אתם מבינים שזה לא הגיוני, ואתם עלולים להיכנס לדיכאון מבלי שכלל יהיה לכם הסבר מדוע זה קרה וכיצד לצאת מזה. הנפש אינה תלויה בהיגיון האישי שלנו.
במשך למעלה ממאה שנה, עמלו אינסוף חוקרים וחיפשו את ההיגיון של הנפש. הם ניסו להכיר את ההיגיון שעל פיו פועלת הנפש האנושית, ואת הדרך שבה אפשר לסייע לאנשים שהנפש שלהם מניעה אותם לפעולה שהורסת להם או לאחרים את החיים.
מה המסקנות? למרות שאת הנפש קשה יותר לחקור מאשר את עולם הרפואה הפיזי, הם הצליחו לבנות מודלים שמראים סיבות ותוצאות ביחס להתנהגות האנושית. המודלים האלו מציעים הסבר ושיטתיות להתנהגות האנושית גם במקרים שבהם היא נראית לנו לא הגיונית.
שננסה להמציא דוגמה? נתאר לעצמנו אדם מוכשר מאד שרוצה להרוויח כסף. הוא פותח עסק, מביא קליינטים ודווקא כשהעסק מגיע לשיא הוא עושה איזושהי טעות מטופשת שגורמת לעסק לקרוס. הוא פותח שוב עסק, ושוב המתכונת דומה - כשהוא מגיע לשיא הוא עושה טעות לא הגיונית שגורמת לעסק לקרוס. בפעם השלישית הוא כבר משוכנע שיש "איזושהי קללה שרודפת אותו ולא מאפשרת לו להצליח"... הסביבה שלו דווקא טוענת שיש לו 'הרס עצמי' והוא פשוט לא מסוגל להצליח.
האם אתם יכולים למצוא היגיון בכך שאדם שכל כך מצליח ירצה להרוס לעצמו את הקריירה?
היגיון שכלתני לא תמצאו. זה לא משרת את המטרות שלו, הוא מפסיד הרבה כסף, מאבד את החברים ואת המעמד החברתי שכל כך היו חשוב לו, והחיים שלו הידרדרו בכל קנה מידה. אולם אם תכירו את ההיגיון של הנפש שלו - תוכלו לנסות ולמצוא היגיון: יתכן שהנפש שלו בתוך תוכה לא מאמינה שהוא ראוי להצליח - וכשהוא מצליח הוא מרגיש אבוד. אולי הוא בכלל מפחד ממחויבות - וההצלחה הכבירה שלו מרגישה לו מחייבת מדי? ואולי הכישלון מרגיש לו המקום הבטוח, והנפש שלו מושכת אותו שוב ושוב להרוס את שהוא בנה? ברגע שאנחנו מחפשים את ההיגיון האישי של הנפש של המטופל ולא את ההיגיון הרציונלי - יהיה לנו סיכוי לפתח שיח עם הנפש ולא עם ההיגיון של המטפל.
כמובן שגם אם נצליח להבין את הרגע בילדות שבו הצטלקה נפשו של אותו אדם וגרמה לו בתת המודע לרצות להיכשל - עדיין לא פתרנו את הבעיה - בשביל לפתור את הבעיה נצטרך ללמוד כיצד אפשר לגרום לנפש לייצר דפוס חדש שיהיה חזק יותר מדפוס הפעולה הקודם שגורם לו להיכשל שוב ושוב...
• • •
ועכשיו לסיפור הבא - ואם הוא לא יזעזע אתכם כנראה שגם אתם בקבוצת סיכון...
הוא היה אדם נורמטיבי לחלוטין, עבד בחנות לכלי בית והתפרנס יפה, אולם משהו בעיניים שלו נראה לאשתו מוזר. היא העדיפה לשתוק אולם לאחר כמה חודשים שבהם הוא הלך והשתנה לנגד עיניה, ולאחר מעקב שאשתו ביצעה היא גילתה שהוא מכור לסם מסוכן מאד.
היא הגיעה למטפלת שלטענתה פיתחה שיטה חדשנית שפותרת את כל הבעיות הקיימות. היא הקשיבה לסיפור על ההתמכרות והציעה לאישה שלא לומר לבעלה דבר, ובמקום זאת להביע בפניו הערכה בכל הזדמנות. (למי שלא הבין - 'התמכרות' היא התמודדות נפשית אדירה שגם למטפלים מקצועיים קשה מאד לטפל בה - ו'עידוד' או מילות פירגון לעולם לא יעצרו בעד אדם שהתמכר. י.ג.)
האישה לא אמרה לו כלום, והבעל המשיך לצרוך את הסם. הוא לא הבין מדוע אשתו לא עוצרת בעדו ומדוע בתמימותה היא לא מפסיקה לעודד אותו ולשבח אותו, אך למרות זאת הוא העדיף להמשיך ולהסתיר את התמכרותו - תוך שה'מטפלת' מעודדת את האישה להיות "אישה טובה העושה רצון בעלה", להימנע מביקורת, ולהמשיך להרעיף מילים חמות על בעלה. כשהיא ראתה שהאישה על סף קריסה - היא התחילה לנגן לה על המצפון על חשיבותו של הבית היהודי, והחלה לדמות את השתיקה שלה לשתיקתה של אסתר המלכה בבית אחשוורוש.
לאחר כמה חודשים היו בסיפור הזה שני מפסידים ומרוויחה אחת - ההתמכרות של הבעל הלכה והחריפה באותם חודשים שבהם אשתו שתקה והוא אף הגיע לחומרים מסוכנים בהרבה. האישה שלטענת אותה 'מטפלת' הייתה 'חלשת אופי' החליטה שהיא לא מוכנה להמשיך ולחיות לצד בעלה והם התגרשו. אולם הייתה מרוויחה אחת - המטפלת שכמעט ולא למדה יום אחד בחייה על עולם הנפש, אולם זה לא מנע ממנה להרוויח אלפי שקלים מה'טיפול' ההרסני שהחריב כמה וכמה נפשות...
• • •
אתם יודעים מה הבעיה הכי גדולה עם עולם הטיפול? שאין לכם מושג איך טיפול טוב אמור להיראות!
אתם יכולים לשבת מול מטפל באמת מקצועי - ולהתפלא מדוע אתם לא רואים שינוי, או להתאכזב מכך שהוא לא מוכן להבטיח לכם שינוי בפרק זמן מוגדר. לעומת זאת אתם יכולים גם לשבת מול מטפל חרטטן והוא יבטיח לכם הרים וגבעות, שינוי דרמטי, והרים של המלצות.
האם יש לכם דרך לדעת אם הטיפול אכן מקצועי או לא? האם אתם בכלל יודעים מה אמורה להיות מטרת הטיפול? האם אתם יודעים מהם כללי האתיקה הטיפולית ומהם הנזקים האפשריים שמטפלים יכולים לעשות למטופל?
בואו ננסה להתעכב על כמה מהם:
מטפל פותח עם המטופל פצעים קשים מהעבר. האם הוא יודע להבחין אם למטופל יש חוסן נפשי מספק בכדי לפתוח את הדברים? האם הוא יודע מה לעשות עם עוצמת הרגש שעלתה מתהום הנשייה?
האם המטפל מבין שגם אצלו צפים רגשות במהלך הטיפול? האם הוא יודע להבדיל בין מה שמציק למטופל לבין מה שמציק לו?
האם יש למטפל אסטרטגיה לטווח הארוך, או שהוא סתם יושב לשיחה עם המטופל שבמהלכה הוא יכול גם להזיק הרבה יותר משהוא יכול לתקן?
האם המטפל אדם אמין, או שהוא מניפולטיבי? מטפל טוב לומד שהכלי הכי משמעותי בקשר שלו מול המטופל הוא האמון. אם אתם מרגישים שהמטפל מפעיל עליכם מניפולציות אגרסיביות יתכן מאד שהוא מטפל חרטטן.
האם המטופל מרגיש שהוא דיבר על דברים שהוא לא רצה? מטפל טוב מסייע למטופל לחוש בטוח ולהגיע למקומות האלו מרצונו - והוא לא זקוק לדחוק בו... אם אתם מרגישים שלא כייף לכם לשתף את המטפל בחיים האישיים שלכם - כנראה שלא הגעתם למקום הנכון.
• • •
אך כל אלו הן רק דוגמאות.
בפועל - כולנו חוששים לעבור ניתוח אצל רופא שלמד רפואה במשך שבע שנים וכעת הוא 'סטאז'ר', אנחנו מוכנים לשלם מאות אלפי שקלים בכדי להתרפא אצל 'ראש המחלקה' או אצל 'המומחה מבוסטון' שיש לו אחוזי הצלחה גבוהים יותר - אז מדוע אנחנו מוכנים להפקיר את הנפש שלנו אצל 'מומחה' שלא למד אפילו את כללי הבסיס של עולם הנפש?!
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)