המחלוקת ההלכתית שהובילה לשריפת ספרי מרן הגר"ע יוסף

פרק א': כידוע, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל הלך בדרכי פסיקותיו של מרן ה'שולחן ערוך' רבי יוסף קארו, וחלק רבות על מרן רבי יוסף חיים ה'בן איש חי' גדול חכמי בגדאד - למרות היות הגר"ע בן העדה הבבלית.

דוגמאות לכך יש רבות, נציין אחת מהם: בימי "עשרת ימי תשובה" בתפילת העמידה במקום הסיומת של "מלך אוהב צדקה ומשפט" יש לסיים בברכת "המלך המשפט".

הגר"י יוסף סיפר בשמו של הגאון רבי עמרם אבורביע שלפני מאתיים שנים, שלא היו הרבה חכמים בבגדאד, "אומנם היו הרבה מקובלים אבל בעלי הלכה לא היו", והלכו והביאו את הרב צדקה חוצ'ין מדמשק לכהן כרב, ולאחר שנפטר הביאו רב אשכנזי, שלימד אותם את כל ההלכות כפסק הרמ"א ושאר הפוסקים האשכנזים, "הוא [ה'בן איש חי'] לא ידע שכך תיקן להם הגאון האשכנזי", וכאן מוסיף הגר"י יוסף שמסתמך על 'נתיבי עם', שהוא לא הזכיר את שמו של הרב האשכנזי, אבל "אולי היה חבדניק"[1], (כנראה שאמר בהומור, שכן הרב חוצין נפטר בשנת תקל"ג (1772), בשעה שהגרש"ז מלאדי מייסד חסידות חב"ד היה בגיל 23 בלבד[2]...).

דבריו המלאים של הגאון רבי עמרם אבורביע מחבר 'נתיבי עם':

[יהודי בגדאד] "תפסו בכל אלה מנהגי האשכנזים על ידי שבתקופה מסויימת היו תחת השפעת גאון אשכנזי. וא"כ לא משום כך נגרר אחריהם אנחנו הספרדים בכלל, והירושלמים בפרט". ('נתיבי עם' סימן תקפ"ב סעיף ז).

ממשיך הגר"י יוסף ואמר שהרב האשכנזי עלום השם, לימד את יהודי בגדאד את הלכות הרמ"א במקום ה'שולחן ערוך', וכך נעלמו מנהגי מרן ה'שולחן ערוך' מיהודי בגדאד.

כאן העיר הגר"י יוסף ש-200 רבנים בדורו סמכו לקבל את פסקי מרן ה'שולחן ערוך' ואלה היו גדולי עולם, כגון הרמ"ק, האלשיך, מהרח"ו, המבי"ט[3], המהרי"ט והרדב"ז.[4]

כך הגר"ע יוסף בגיל צעיר, חלק על מרן ה'בן איש חי', ומסתבר שעל פסקו זה ספג ביקורת נוקבת מאת חכמי בבל, כפי שסיפר בנו הגר"י על חכם עיראקי נודע שכשעלה לארץ ישראל אמרו עליו "ארי עלה מבבל", ושמו חכם ניסים כדורי, שנחשב בפי רבים ממשיכו של מרן ה'בן איש חי'[5] שכששמע שהגר"ע יוסף "מקעקע את ההלכות של רבינו יוסף חיים מבגדאד", יצא נגדו בשצף קצף.

הדברים הגיעו שהוא לא מיחה בתלמידיו ששאלוהו האם ניתן לשרוף את ספרי 'יביע אומר', וענה להם "תעשה מה שאתה מבין". או אז לקחו את ספרי 'יביע אומר' והלכו לפתח בית הכנסת 'מנחת יהודה' במחנה יהודה והעלו אותם באש רַחֲמָנָא לִצְלַן כפי שעשו מתנגדיו של הנשר הגדול הרמב"ם.

ממשיך הגר"י יוסף: באחת השבתות הלך הגר"י עם אביו הגדול למסור שיעור בבית כנסת במחנה יהודה "ובדרך היו כמה עיראקים – שהיו מושפעים מכמה רבנים שהתסיסו נגד מרן – זרקו עליו עגבניות, וכך הגיע לבית הכנסת ובגדיו מלוכלכים".[6]

אחד מאלו שיצאו כנגד הגר"ע יוסף, היה הראשון לציון הגאון רבי יצחק ניסים עליו כותב הגר"י יוסף: "נלחם במרן ורדף אותו יחד עם הרב ניסים כדורי בעל ספר 'מעשה ניסים'"[7].

הגר"ע יוסף כששמע על הכעס הגדול של חכם ניסים כדורי כלפיו, הלך לחכם אפרים כהן אביו של חכם שלום כהן זצ"ל נשיא 'מועצת החכמים' שניסה לדבר עם חכם ניסים כדורי ולא הועיל, "וקידש מלחמה על מרן עד ימיו האחרונים", מסכם הגר"י יוסף את הפרשיה בצער.

מסתבר שהיה חכם עירקי אחד שקידש מלחמה על מרן זי"ע ואפילו כשנבחר בתאריך ז' חשוון תשל"ג לכהן כראשון לציון וליווה הגר"י את אביו לכותל, וכולם איחלו לו 'מזל טוב' אשכנזים חסידים ולבושי כתונת פסים - חוץ מאותו חכם עירקי[8].

מסיים הרב יצחק יוסף את הסיפור הכואב, ואמר שגם הרמב"ם שרפו לו את ספריו, וכל מי שנהיה מורה בישראל רבים קמים נגדו.

בשיחה שערכתי עם מספר חכמי בבל מירושלים תובב"א, נאמר לי שהם לא מכירים אירוע של שריפה פומבית של ספרי מרן הגר"ע יוסף, ולא שמעו זאת מאבותיהם מעולם. עוד ציינו, שגם הגאון רבי ניסים כדורי חלק על מורו ורבו ה'בן איש חי', וכדרכם של תלמידי חכמים בכל הדורות (כפי שהובא משמו של הגר"י יוסף: "אפשר לחלוק, ובלבד שיחלוק עם שכל ויביא ראיות ויסביר דבריו טוב, לא יחלוק סתם ויאמר: זכותי לחלוק". עלון 269 הערה 3).

לדבריהם, הנידון היה שחכמי בגדאד כעסו על בן עדתם מרן הגר"ע יוסף, שהיה החכם הספרדי הראשון שנגרר אחרי גאוני אשכנז, וחלק על האריז"ל, וביטל את סמכותו הבלתי מעורערת בקרב הספרדים, והיה הראשון במשך 300 שנים מזמנם של גאוני אר"ץ (עיין שו"ת דברי יוסף אירגאס, סי' ג) שחלק על סמכותו.

לסיום נזכיר את דברי מרן המשגיח הגר"ש וולבה זצוק"ל שהתלונן: "מדוע בעיתונים שלנו מובא כתבות של חדשות המתחדשות מידי יום, מה אמר ראש ממשלה פלוני ומה אמר שר פלוני? מדוע לא יהיה מוזכר בכותרת ראשית חידוש שחידש ראש ישיבה בסוגיית 'תקפו כהן', וחידוש שחידש ר"מ פלוני בסוגיית 'מקדש במלווה' וכו[9]'".

ואשרינו שזכינו במדור 'היסטוריה ואקטואליה' באתר החדשות הגדול ביותר בעולם החרדי 'כיכר השבת', להעלות סוגיות למדניות של 'דרכי הפסיקה' של גאוני המזרח, לטובת קהל הגולשים שליט"א שצמא לדבר ה'.

• • •

[1] הוספה זו הובאה בעלון 270 נח תשפ"א לרגל 8 שנים לפטירת מרן

[2] מסורת חב"ד שבעל התניא היה בשנה זו בגיל 27. יש לציין שפ"א הגר"י אמר שהרב האשכנזי הגיע לבגדד בשנת תק"ג, (עלון 362), ופ"א אמר שהיה זה בשנת תקל"ג (עלון 270).

[3]לאחר בקשת המחילה, יש להשיג על דבריו הקדושים, שכן המבי"ט לא קיבל באופן נחרץ את פסיקת ה'שולחן ערוך'. ובסוגיה של קדושת פירות נכרי בשמיטה חלק על ה'בית יוסף', וכך נקט לימים החזו"א והסביר זאת, שלמרות שלבית יוסף היה 'מגיד' שלמדו סתרי תורה, אותו ה'מגיד' לא היה יותר גדול מהמבי"ט עצמו.

[4] הובא בעלון 270 פרשת נח תש"פ לרגל 7 שנים לפטירת מרן.

[5] הגר"מ מאזוז כתב כן.

[6] הוספה זו הובאה בעלון 270 פרשת נח תשפ"א לרגל 7 שנים לפטירת מרן.

[7] הוספה זו הובאה בעלון 270 פרשת נח תשפ"א לרגל 7 שנים לפטירת מרן.

[8] יצוין שברור לן שלא מדובר בחכם נסים כדורי שהוא לא איחל מזל טוב להגר"ע יוסף לרגל בחירתו לראש"ל בז' חשוון תשל"ג, שכן חכם נסים כדורי נפטר כבר בכ"א אלול תשל"ב (ראה מבוא לספרו מעשה נסים, ירושלים תשל"ה).

[9] הובא במאמרו של הגאון רבי יוסף חיים סוויסה ר"י תורה ודעת מירושלים מעל דפי מוסף שבת קודש של עיתון יתד נאמן.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com