האם הגאון מווילנה נתן לגיטימציה לחכמות חיצוניות?

פרק א': דיון מפורסם הוא יחסו של אדונינו הגר"א לחכמות חיצוניות לצד לימוד התורה.

אין חולק על כך שהגר"א עסק באופן אישי בלימוד המדים הכללים, ואף חיבר ספר 'איל משולש' בנושא גיאומטריה והנדסה.

עדות זו של ר' ברוך שיק לא נתקבלה, כולה או חלקה אצל כל רושמי קורותיו של הגר"א, מחמת שר' ברוך שיק נחשד כ"משכיל".

הסופר החסידי הרה"ח ר' בצלאל לנדוי מחבר ספר 'הגאון החסיד מווילנא' כתב "ספק אם דברים אלה יצאו מפי הגר"א, ואין להימנע מלהביע חשש שהדברים לא הובנו על ידי השומע כל צרכם". עוד כותב הרב לנדוי "משכילי הימים ההם ניסו כנראה לייחס השקפות וכן דברים שלא אמרם ולא עלו על לבו".

ספר אוקלידס הודפס בחיי הגר"א 18 שנים לפני פטירתו, ועם כל זאת חוקרים נטו לפקפק בעדותו, ולא רק הרב לנדוי, אלא אף פרופ' עמנואל אטקס בספרו 'הגאון מוילנה דמות ודימוי' פקפק בעדותו.

לסלף בשם הגר"א בחייו ובשיא כוחו, זוהי סברה נועזת, אולם מי אנו שנחלוק על לנדוי ואטקס... יצוין שעל ספר אוקלידס כתב הסכמה רבי שאול לוונשטאם אב"ד אמשטרדם קרוב משפחתו של הגר"א, והאם יתכן לומר שר' ברוך שיק לא חשש שרבי שאול לוונשטאם לא יעלה על הזיוף שהובא בשם הגר"א קרוב משפחתו שהיה עמו בקשר? תימא גדולה ביותר לומר כך.

גם ר' אברהם שמחה ממסטיסלב מחבר ספר 'בנין של שמחה' אחיינו של הגר"ח מוואלוזין (ששימש כר"מ תקופה בישיבה), העיד: "רבינו הגדול מרנא ורבנא אליהו ז"ל מווילנא השתוקק שספרי החכמות יועתקו לשפת קודשנו, והפציר את הרב החכם היקר והמפורסם מוהר"ש ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם ככל אשר תשיג ידו" (שולמן, מלחמות היהודים, וילנה תרמ"ד).

ר' אברהם שמחה היה תלמידיו המובהק ואיש סודו של דודו הגר"ח מוואלזין, וקיבל ממנו סתרי תורה מבית מדרשו של הגר"א.

הסופר ר' בצלאל לנדוי שפקפק בעדות זו של ר' ברוך שיק על הגר"א, ניסה להוכיח שר' ברוך שיק היה "משכיל" מכך שמשכילי ברלין תמכו בהוצאת ספריו, וכן אחד המנויים שקיבל את ספרו 'יסוד עולם', היה "החכם המפורסם מ' משה דעסוי" הלו הוא משה מנדלסון המפורסם לדראון עולם בציבור החרדי עד ימינו אנו בתור אחד מראשי המשכילים מאז ומעולם.

כמו כן בראש ספרו של ר' ברוך שיק מובא שיר תהילה מאת המשכיל המפורסם נפתלי הירץ וויזל. עוד נטען שר' ברוך שיק "שאב את מעינות מנדלסון בברלין" .

החוקר הנודע הרב ישראל איסר שפירא (אין קשר משפחתי לכותב השורות), הגיב לטענה זו של ר' בצלאל לנדוי וטען שהמקורות לכך שר' ברוך שיק היה משכיל והושפע ממנדלסון וחוגו, כגון ספר 'בן פורת' שכתב מרדכי פלונגיאן איש ווילנא, הם בעצמם "משכילים", ומה פתאום הרב בצלאל לנדוי סומך עליו בכך שר' ברוך שיק שאב את מעיינותיו ממנדלסון?!

את הטענה שר' ברוך שיק היה ידידו של משה מנדלסון, מתרץ הרב י"א שפירא שרבים בתקופה זו אהדו את מנדלסון, כגון רב העיר ברלין הגאון רבי צבי הירש לוין שאף כתב הסכמה לפרושו של מנדלסון על התורה. הרב לוין אף שלח את בניו ללמוד אצל מנדלסון.

אם בהתחלה הרב לוין כתב על מנדלסון "החכם המושלם כמוהר"ר משה דעסא נר"ו נודע בשערים אשר לו יד ושם בחכמות תורניות", שנים ספורות לאחר מכן, כשהתגלה קלונו של מנדלסון כאשר וייזל פרסם את איגרת 'דברי שלום ואמת' בה קרא ליהודים לשנות את השיטה החינוכית של ילדי ישראל, יצא כנגדו בחריפות.

בשנת תקנ"ד (1794) כתב הרב לוין הסכמה לספר 'דגול מרבבה' של הנודע ביהודה, בה הובאו מילים חריפות כנגד "המתפרצים אשר בשם חכמים יתכנו והמה מבזים את התורה ומחליפים רע בטוב וטוב ברע", וכנראה הכוונה למנדלסון ובני חוגו.

כך שהטענה שר' ברוך שיק היה "משכיל" כי היה מקורב למנדלסון, איננה עומדת במבחן המציאות.

ראיה שדבריו של ר' ברוך שיק מאת הגר"א נכונים, מצינו בספר 'איל משולש' שכתב אדונינו הגר"א בשער הספר: "ובכן בחורי עמינו בני ישראל, בוזו כסף תמורת החיבור הזה... כי מעטים הנה הספרים הנדפסים על החכמות, והכתוב צווח כי היא חכמתכם וכו' לעיני העמים, ובפרט בידיעת החכמות יאירו עינינו בכמה מאמרים מהתלמוד..."

יצוין שלא ברור מי כתב את עמוד השער, האם נכדו של הגר"א ר' יעקב משה מסלונים אשר ספר זה נדפס ברשותו או אחד התלמידים האחרים.

לקריאה נוספת:
- ישראל איסר שפירא, בתוך 'בכל דרכיך דעהו, כתב עת לענייני תורה ומדע, חוברת 12 חורף תשס"א, יהודה פרידלנדר, ודניאל שפרבר (עורכים), הוצאת אוניברסיטת בר אילן

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com