ישב אצלי לפני כשבועיים אברך צעיר וגולל בפניי את סיפורו הכאוב: "התחתנתי בגיל די מוקדם, שנה בדיוק אחרי החתונה חבקנו בן, ולאחר שלוש שנים אשתי ילדה שוב, הפעם היו אלה תאומים. עד אותו זמן אני לא יכול להגיד לך שהיינו הזוג הכי מושלם בעולם. היו לנו תקופות טובות ותקופות פחות טובות, אבל בסך הכללי חיינו טוב ובשלום.
למגזין 'כיכר' המלא - לחצו כאן
הכול התחיל אחרי לידת התאומים, נשאבנו לתקופה חדשה וקשה. לאשתי היה עומס נפשי כבד. מאישה נמרצת ופעילה בבית ובעבודה, הפכה לאישה חסרת מעש וקשת יום. הלכנו לאבחון והפסיכיאטר שלל שהיא סובלת מדיכאון שלאחר לידה. כמובן שלקחתי את העניינים לידיים והתחלתי לנהל את כל צרכי הבית והילדים, לבד מהעבודה השוטפת שלי היומיומית.
אין לנו משפחה גדולה, כך שעזרה מבחוץ לא הייתה לי, את הכול עשיתי לבד בכוחות עצמי. במשך ארבעה חודשים איך שהוא שרדתי אבל מהחודש החמישי הרגשתי שאני מתחיל לקרוס, ניסיתי למשוך עוד ועוד עד שהרגשתי שאני כבר לא מסוגל יותר. אני גם בן אדם, כמה זמן אשתי יכולה להיות כך? אמרתי לעצמי במעט כעס ומעט רחמים.
אולי משם מתחילה הטעות שלי שלא פניתי לבקשת עזרה חיצונית. הייתי צריך עזרה בבית, עזרה לאשתי וגם קצת עזרה לעצמי, במצב הקשה שהייתי נתון בו.
עברו עוד כמה חודשים והרגשתי שאני לא יכול יותר כבר לסחוב, אשתי התחילה בינתיים שיחות עם מטפלת רגשית, אבל אני בינתיים מתמודד. מה יהיה פה? שאלתי את עצמי שוב ושוב, האם הבית שלי יחזור לתפקד כבית נורמלי? האם אשתי תחזור להיות כמו שהיא הייתה?! הייתי עצוב ומדוכא. הרגשתי שאני חייב לשפוך את ליבי למישהו.
באופי שלי אני בן אדם סגור ולא נוהג לשתף אחרים במה שעובר עליי. היה לי רק חבר אחד מאוד טוב, אפשר להגיד שהוא היה החבר הכי טוב שלי. למדנו באותו בית הספר, באותן ישיבות ואף עבדנו באותה עבודה יחד. הייתה לנו חברות מאוד טובה ועמוקה, היינו יושבים ומדברים שעות ארוכות, לא הסתרנו שום דבר אחד מהשני. היינו עוזרים אחד לשני, מעודדים אחד את השני והיינו היועצים אחד של השני.
בכל אותו זמן התביישתי לספר לחברי הטוב על הכאוס המתחולל בבית שלנו בחצי שנה האחרונה, אך הגיע שלב בו הרגשתי שאני חייב לשתף אדם, שאני יכול לסמוך עליו בעולם הזה, במה שעובר עליי. התקשרתי לחבר שלי ואמרתי לו שיש לי עניין מאוד חשוב לדבר איתו. נפגשתי איתו וסיפרתי לו הכול, דיברתי ודיברתי במשך כשעה ללא הפסקה.
כמו תמיד הוא עודד אותי ואז תוך כדי שיחה הוא אומר לי: 'תשמע, גם לי היה את אותו סיפור עם אשתי, אבל אצלי הסיפור הסתיים הרבה יותר מהר מאשר אצלך. גם אצלי אשתי אחרי לידת אחד הילדים התנהגה כך, הלכנו לטיפול והיא אף לקחה כדורים נגד דיכאון אבל שום דבר לא עזר, עד שיום אחד הרגשתי כמוך שאני כבר מתפוצץ. ניגשתי לאשתי אחרי חודשיים של התמודדות קשה ואמרתי לה: 'אני לא יכול יותר להמשיך כך. אם לא תתפסי את עצמך, לא נוכל להמשיך לחיות כך'.
אמרתי את זה בכאב לב אבל באמת הרגשתי שאני לא יכול יותר, ולא אמרתי לה את זה בשביל להפחיד אותה אלא כי פשוט כבר לא יכולתי. וראה זה פלא, מאותה שיחה אשתי חזרה לעצמה, והנה אתה רואה אנחנו חיים חיים מאושרים היום. אני חושב' - כך חברי ממשיך ואומר – 'שפשוט תעמיד אותה על המקום, אצלי זה עבד'. 'אתה בטוח במה שאתה אומר'? שאלתי אותו. והוא עונה: 'כן זה מה שהיה אצלי'.
הודיתי לו על השיחה שהייתה חשובה לי כל־כך, הרגשתי יותר קל ומשוחרר, אבן נגולה מעל ליבי. כל הדרך בחזרה לביתי חשבתי על מה שסיפר לי חברי. אמרתי לעצמי שווה לנסות, אם לא יועיל בטח גם לא יזיק. לא חשבתי לשנייה שכזה צעד, לאיים על אשתך בגירושין, זה לא צעד שעושים סתם כך כי חבר שלך אמר שהוא עשה את זה... לא חשבתי באותו רגע שצעד שכזה דורש ייעוץ נישואין מקצועי, להתייעץ עם רב רציני שמבין בנושאים הללו.
שלא תבין לא נכון, עברתי תקופה מאוד קשה ללא קבלת שום עזרה מקצועית מבחוץ, פשוט אמרתי לעצמי שאין לי ברירה וכל־כך סמכתי על החבר שלי.
למחרת ניגשתי ואמרתי לאשתי שיש לי משהו חשוב לדבר איתה. קבענו שנדבר בערב. אחרי שהשכבתי את הילדים לישון ישבתי איתה בסלון. לא ידעתי איך להתחיל להגיד לה: 'תשמעי, אני מאוד אוהב אותך אבל אני חושב שאת צריכה לתפוס את עצמך, אני לא מוכן להמשיך כך את החיים שלנו', אבל בסופו של דבר כנראה שכך, פחות או יותר, אמרתי. היה נראה שאשתי עוד שנייה מתעלפת, אבל היא לא אמרה לי מילה, היא פשוט קמה ויצאה מהסלון בהפגנתיות.
עבר שבוע מאותה שיחה ויום אחד אני מוצא מכתב על הכרית שלי, אשתי כתבה לי כך: 'נכון, אני עוברת תקופה קשה, אבל אם אתה מציב לי תנאים ולא מסוגל להכיל אותי ולעבור איתי ביחד את התקופה הקשה שלי, אז אני גם רוצה להתגרש'.
אני לא יכול לתאר לך את מה שקרה לאחר מכן. כל התסכול של החצי שנה האחרונה צף ועלה לי. אין לה בושה! אני כבר חצי שנה בתפוקה של 100 אחוז ויותר לבית ובשבילה... ואז התחלתי לדבר לא יפה והיא כמובן החזירה לי מנה אחת אפיים. כשמתחילים מלחמות של כבוד זה לא נגמר, זה רק מחריף ומתעצם. לא אתאר את כל התהליך, אבל לאחר חצי שנה התגרשנו. אלו היו גירושין כואבים מאוד עם הרבה פגיעות הדדיות.
לאחר הגירושין נפל לי האסימון שבעצם מי שגרם לי לכל הגירושין, זו אותה עצה אומללה שנתן לי החבר שלי. אני יושב עכשיו מולך, יודע שעשיתי טעות שהתגרשתי ויודע שעשיתי טעות במה שאיימתי בגירושין. אני היום שבר כלי, שבור נפשית וגם רוחנית. הגירושין גרמו לי להידרדרות רוחנית.
למדתי על בשרי כמה דברים חשובים.
לפעמים אנשים נקלעים לכל מיני בעיות קשות בחיים שדורשות ייעוץ והכוונה מקצועית, וגם החבר הכי טוב שלך בעולם לא מבין בזה והוא רק יכול להרוס לך.
חבר טוב ומבין יגיד: 'אני לא מבין בזה כדאי שתלך לייעוץ מקצועי, לא רוצה סתם להגיד לך דברים שאולי יהרסו לך את החיים'. אבל יש חברים שחושבים שהם חכמים ובטעות הם יכולים להרוס את החיים של החבר הכי טוב.
ישנה תופעה של חברים שנהיים יועצים. מאיפה החבר שלך מבין בנפש האדם? מאיפה הוא מבין בייעוץ נישואין? חבר טוב שמבין אמור להבין, להכיל, להקשיב, אבל לחתוך דיני גורלות, מאיפה הביטחון הזה?
למדתי שבכל אותו זמן שהיה לי קשה - אע"פ שהאופי שלי הוא שלא לשתף אנשים במה שעובר עליי - אבל הייתי חייב לשתף אנשי מקצוע, לבקש עזרה מרבנים. עם הכול התמודדתי לבד ואז בסוף קרסתי, לא יכולתי להמשיך יותר ובעקבות כך שמעתי לעצת חברי שהתבררה לאחר זמן מועט כקש ששבר את גב הגמל. גרושתי כבר יצאה מהמצב הנפשי שהייתה בו, אבל אני עכשיו במצב נפשי קשה מאוד ואני צריך עזרה..." סיים האברך את סיפורו העצוב.
זהו סיפורו של אותו אברך ואני בטוח שבמעט הכוונה נכונה הוא לא היה מתגרש. דיברתי עם כמה אנשים שהיו מעורבים בעניין וגם הם אמרו שזה אחד מן הסיפורים היותר עגומים שקרו להם. למרות שאני לא יועץ נישואין אני רק מטפל רגשי, יצא לי בס"ד כבר מספר פעמים לגרום לזוגות לחזור אחרי הגירושין, אולי השם יעזור לי שגם בזה אזכה לגרום להם לחזור ולחיות שוב ביחד.
שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל הקדושים.
לתגובות: machon.rot@gmail.com