בכתבה הקודמת הצגנו את המורכבות שעוברים בעלי התשובה בדרך למציאת זיווגם. הכתבה הציפה את הנושא, ובאופן אישי קיבלתי אינסוף תגובות הן על עצם העלאת הנושא החשוב הזה על סדר היום, והן תגובות שצידדו בעד או נגד שילובם של בעלי התשובה.
למגזין 'כיכר' המלא - לחצו כאן
לפני שנמשיך לכתבה על ילדיהם של בעלי התשובה, חשוב לי להקדים ולומר: אנשים תמיד מחפשים אשמים. כשאנחנו פוגשים באדם שעבר סבל קשה - אנחנו נוטים לחפש את הדמות של ה"אשם" שגרם לכל הסבל הזה. קשה לנו לראות קבוצה שסובלת מבלי לחפש את הקבוצה שאחראית לסבל ולראות בה את שורש הרע.
אני חושב שגם אם בעלי התשובה סובלים מהיעדר זהות ברורה ומקשיי התאקלמות בחברה - זה לא מחייב אותנו להפנות מיד אצבע מאשימה כלפי המגזר החרדי. מהגרים תמיד סבלו מקשיים של זהות ושייכות - וזה עדיין לא אומר שניתן להמיר את הקושי הזה בהפניית אצבע מאשימה ביחס לחברה אליה הם הגיעו.
תגובות מתלהמות בסגנון "והנה, שוב אנחנו רואים את מה שכולנו יודעים - שהציבור החרדי גזען ומפלה אוכלוסיות אחרות", חוטאות לאמת ומשחירות לחינם ושלא בצדק את פניה של החברה החרדית.
בכתבה הנוכחית נציג את הסוגייה המתבקשת על שידוכים של ילדיהם של בעלי התשובה, או כפי שהם נקראים: "הדור השני לתשובה".
• • •
"חששתי מאד מהרגע שבו אתחיל שידוכים", אומר לי נועם (35) בן לבעלי תשובה וותיקים. "הייתי בחור מאד טוב בישיבה, ההורים שלי התערו בצורה מוחלטת במגזר החרדי ולא יכולת למצוא שום הבדל בין הבית של ההורים שלי לבתים אחרים בבני ברק. אולי בזה שאבא שלי לא מתפלל בהברה אשכנזית ואולי הוא טיפה פחות משופשף מאחרים, אבל הוא אדם מאד חברותי והוא מאד מעורבב באזור שבו אנחנו גרים.
"אני בן בכור, ועדיין לא היה לי ניסיון לדעת אם משפחות חרדיות עלולות לדחות אותי בשל הסטיגמה. בפועל, מהר מאד השתדכתי עם משפחה חשובה ומוכרת שהשכילו לראות את מי שאני ולא את התגית הקטנה המוצמדת אלי של 'בן לבעלי תשובה'. אחים שלי כבר היו הרבה יותר רגועים ממני. הם ראו שזה עבד לי טוב ושאם אתה בחור טוב יחטפו אותך בכל מצב, והם אכן השתדכו עם משפחות מאד נחשבות במגזר החרדי".
אני בטוח שהסיפור שלך מנפץ הרבה סטיגמות על היחס של המגזר החרדי לבנים של בעלי תשובה. אתה חושב שהסטיגמה הזו לא נכונה?
"אין הרבה בחורים טובים. בסוף כשאתה אבא לבחורה שמתחילה שידוכים חשוב לך שיהיה לה את הטוב ביותר, ואם אתה מוצא בחור איכותי - אתה לא תרצה לפספס הצעה טובה רק בשל המקור של האבא".
אתה כופר בעובדה שיש בנים לבעלי תשובה שמתקשים למצוא את זיווגם?
"לא. אני יודע שזה קיים, אבל זה קיים רק כשלסטיגמה הזאת יש ביסוס במציאות - לפעמים בנים לבעלי תשובה הם באמת יותר צבעוניים מבנים או בנות ממשפחות חרדיות, ויש באמת הבדל בינם לבין בנים למשפחות חרדיות שורשיות. אני חושב שמשפחות שחזרו בתשובה לפני כמה עשורים ונטמעו במגזר החרדי, ובמיוחד כשהם גם לומדים בישיבות טובות - גם אם יהיו כמה אנשים שזה יפריע להם, הם יצליחו למצוא שידוך מעולה בתוך המגזר החרדי".
• • •
"אבא שלי קצת נחיתי", אומר לי אבי (28), "הוא תמיד חרד מהשאלה 'מי ירצה אותנו?', וגם כשהוא ניגש לשדכנים הוא מיד אמר להם שאין לו בעיה לשמוע הצעות פחות נחשבות, ושהוא מודע לזה שהוא 'בעל תשובה'. אני חושב שזה עמד בעוכריו - או יותר נכון בעוכרנו, כי כשאתה מגיע לשדכנים עם האף למטה, הם מתייחסים אליך בהתאם.
"הציעו לנו הצעות ממש גרועות, ולפעמים ממש נפגעתי מההצעות, עד שמתישהו קלטתי את העניין. לימדתי את אבא שלי לעקם את האף בפני השדכן כשהוא מציע הצעה לא ראויה, לא לשמוע הצעות משדכנים שמציעים הצעות לא מספיק טובות, ובעיקר להראות לשדכנים שאנחנו מאמינים בעצמנו ובערך שלנו, והם באמת הפסיקו להציע הצעות משפילות.
"אני עד היום שואל את עצמי אם הציעו לנו הצעות גרועות בגלל שסוף סוף מישהו מוכן לקחת את הסחורה ה'פגומה' ולכן הם הציפו אותנו בהצעות כאלו, או שזה היה בשל העובדה שאבא שלי הציג אותנו כאנשים נחותים. אני תמיד אומר לאנשים שמגיעים לשדכן - תבהירו היטב את הגבולות של השידוכים שאתם רוצים או לא רוצים.
"אני יודע שלפעמים זה נראה קטנוני או סתם גאווה, אבל זה לא נכון - אתם לא יכולים להציג את עצמכם לשדכנים בצורה נחיתית ולצפות ליחס שונה. אתה לא יכול להצהיר 'אני סוג ג' וזה מה שאני מצפה לקבל' - ובכל זאת לצפות לקבל משהו טוב יותר".
• • •
"כשהתחלתי שידוכים לא חששתי בכלל שלא ירצו אותי", אומרת נועה (26) מרמת גן. "בהמשך כשראיתי ששום דבר לא זז התחלתי לקלוט שאני לא כמו כולם. הבנתי שאנחנו שונים. ראיתי שלחברות שלי זורמות ההצעות ואילו הטלפון של ההורים שלי נותר דומם. הבנתי שבגלל שאני גרה בעיר חילונית והמשפחה שלי לא שייכת לקהילה חרדית, מאגר ההצעות שלנו קטן בהרבה. אני מאמינה שכשאנשים הם חלק מקהילה חרדית יש להם הרבה יותר הצעות מאנשים שלא משויכים לקהילה כזאת או אחרת, כי פשוט לא מכירים אותם.
"עד היום כמעט ואין לי הצעות ואני צריכה להיות מאד אקטיבית ולייצר לעצמי הצעות. אני מניחה שבציבור הרחב האבא והאמא מתקשרים לשדכנים ושדכניות, אבל אצלי זה לא עובד ככה. למרות שאבא שלי מעורה בעולם החרדי, אין לו מושג בקודים והוא לא מבין בעולם השידוכים, ולכן אני זאת שצריכה באמת לברר על כל שידוך ושידוך. הוא שואל שאלות שונות מאד מהשאלות ששואלים אבות במגזר החרדי".
את יכולה למצוא גם יתרון בכך שאבא שלך מגיע מעולם אחר, ומברר על דברים אחרים?
"האמת שכן. כל המסביב פחות מעניין אותו והוא מברר על הבחור עצמו. חשוב לו שהבחור יהיה איכותי ופחות חשוב לו מאיזו משפחה הוא מגיע. אני חושבת שזו תפיסת עולם יפה שמגיעה בזכות העובדה שהוא בעל תשובה. אבל בסופו של דבר היום אני זאת שמבררת על ההצעות שמגיעות ולא אבא שלי".
אני חושב שגם בזה את יכולה למצוא יתרון: הרבה חברות שלך היו לפעמים מקנאות בך על זה שאת זאת שבוחרת בעצמך את השידוך שלך ואף אחד לא מחליט במקומך...
"אני לא רוצה לחלום בכלל מה זאת ההתמודדות הזאת של מצב שבו אתה מרגיש שמחליטים לך. ב"ה שאין לי את ההתמודדות הזאת, ושאני רחוקה מאד מהסיטואציה הזאת. אני יודעת שזה קיים בעולם אבל מבחינתי זה אגדות על חסידויות קיצוניות.
"אני יודעת שזה קיים בכל המגזרים שהורים בוחרים בשביל הילדים שלהם את השידוך שמתאים להם, אבל זה לא מסתדר לי בראש ואני לא מצליחה להבין את זה. זה נשמע לי מאד קיצוני ומופרך".
כשמציעים אותך בתור בת לבעלי תשובה, כיצד אנשים מגיבים בדרך כלל? את מופתעת כשמורידים את ההצעה, או שאת מופתעת דווקא כשמסכימים להמשיך למרות שאת בעלת תשובה?
"זה לא כזה רלוונטי במקרה שלי, כי הסגנון שאני נפגשת אתו הוא מראש לא הסגנון החרדי מהמיינסטרים. אבל יש לי חברה שבעיניי זה נס - היא בת להורים שחזרו בתשובה והיא ממש נכנסה למיינסטרים, גרה בשכונה חרדית בירושלים ולא תמצא שום הבדל בינה לבין משפחה חרדית אחרת".
כשמישהו אומר "אני לא רוצה להתחתן עם בת לבעלי תשובה", מה היית רוצה לומר לו?
"אני דווקא יכולה להבין את זה בסיטואציות מסוימות. אם ההורים חזרו בתשובה לפני עשרים או שלושים שנה זה ממש לא חכם להוריד הצעה כזאת, וזה סתם סטיגמה, אבל אם ההורים חזרו בתשובה לפני עשר שנים נניח, כשהילד גדל בעצמו במוסדות לא חרדיים יש לזה השלכה מבחינה תרבותית.
"ברור שבעולם אוטופי הייתי רוצה שכולם יתערבבו, אבל בפועל אני יכולה להבין שלמרות הכאב - יש לפעמים הבדל בין חרדיות מבית לבין בנות של חוזרים בתשובה, שגדלו חלק מחייהם בעולם שאינו חרדי. הם לא חוו את החוויה של בית יעקב או חיידר, ולפעמים מבחינה זהותית הם לא עברו בכור ההיתוך של החיידרים ובית יעקב.
"אני אישית גדלתי בבית הספר היסודי בבית הספר דתי שאינו חרדי, ואני מרגישה שהזהות שלי עד היום לא ברורה. אני לא פה ולא פה. מבחינת גיבוש הזהות לילד, אני חושבת שזה ממש לא טוב לו לחיות בתוך תהליך של תהייה והתקרבות איטית. אני עד היום לא מרגישה שייכת לאף מגזר. אני לא מרגישה חרדית, וודאי שלא מרגישה שייכת לחילונים".
"אגב, דווקא בתקופה האחרונה מצאתי את המקום שלי בחברה במקום של חרדים שבעצמם לא לגמרי מרגישים שייכות, וחוסר השייכות הקבוצתי גורם לי דווקא לתחושת שייכות שלא חוויתי עד היום", היא אומרת.
• • •
"גדלתי בבית של בעלי תשובה, והבית היה כביכול בית חרדי רגיל, אבל הוא לא באמת היה רגיל" חושפת יעל (33) מירושלים. "אני ואחים שלי נשואים כולם למשפחות חרדיות רגילות, ולא הייתה לנו שום בעיה עם זה, למרות שהבית שלנו לא היה בית חרדי רגיל".
את מרגישה שיש הבדל משמעותי בין ילדים שגדלו בבית של הורים חרדים, לבין בניהם של החוזרים בתשובה?
"בהחלט. לאמא שלי היו קריזות עם צניעות והיא הייתה מודדת לנו את הבגדים ברמה שלא מודדים גם בסמינרים הכי סגורים. כל החברות שלי פתחו את הכפתור העליון, אבל לנו אמא שלי לא הרשתה כי היא החליטה להחמיר יותר. היא גם אסרה עלינו ללכת להופעות או לסרטים אפילו כשמדובר היה בהקרנה של שקופיות, כי זה הזכיר לה את העולם שאותו היא עזבה.
"גם אבא שלי היה אומר לנו תמיד 'אנחנו עובדים את הקב"ה ולא את החברה', והיו הרבה דברים שעשינו שהיו חריגים יחסית. אני חושבת שחרדים מבית מבינים שלא הכל מתנהל בדיוק על פי הספר, ולא כל רגע חייב להיות מכוון מטרה נעלה, אבל אבא שלי שאני באמת מעריכה אותו על זה, הרגיש תמיד צורך ללמוד מוסר מכל דבר, ולא לתת לנו ליהנות מדברים כשזה לא מכוון מטרה קדושה יותר".
האמת שפגשתי הרבה בעלי תשובה עם יכולת הכלה גבוהה יותר, ועם פחות שיפוטיות כלפי האחר. לא חווית את זה ממנו?
"האמת שכן. בגלל שבסופו של דבר המשפחה שלו חילוניים והיינו פוגשים אותם לא מעט - הבנו שאי אפשר לשפוט או לזלזל באנשים אחרים רק בגלל שהם שונים. גדלנו בבית על כבוד הזולת, ולא היה שייך לדבר רע על מישהו, ואני חושבת שלמרות שאנשים מבחוץ רואים את זה כתמימות - אני חושבת שצריך להעריץ את זה.
"אני חושבת שהמתנה של בעלי תשובה לילדים שלהם, זה לא רק חיפוש האמת - אלא גם הכלה, קבלת השונה, חוסר שיפוטיות, והסתכלות יפה על אנשים אחרים. אני זוכרת שכילדה יצאנו פעם לטיול ובמסלול פגשנו בית ספר נוסף של חילונים, וכשהתחילו להישמע קריאות בין הילדים כמו שילדים נוהגים תמיד לעשות - אני הייתי זו שעומדת בצד ולא מסוגלת להתייחס לאחר בזלזול. זה חינוך שקיבלתי בבית של ההורים שלי".
אני מבין שגדלת אצל בעלי תשובה טריים...
"נכון, אז הם היו טריים מאד. היום הם מבינים שהם עשו הרבה טעויות בהתחלה, אבל אתה לא יכול להיות מישהו שאתה לא - כשאתה בשלב של תחילת החזרה בתשובה אתה מתנהג ורואה דברים בהתאם. אני מאד מבינה את המקום שהם היו בו אז, למרות שהם עשו עלינו הרבה טעויות.
"אני מבינה שהם גם לא הכירו מודל לחיקוי, והם מחקו את כל מה שהם הביאו מהעבר החילוני שלהם כי הם הרגישו שמדובר במשהו שהם חייבים למחוק בכל מחיר.
"בוא לא נתעלם מהעובדה שאחוז גבוה מהחרדים שעוזבים את הדרך הם חרדים שגדלו בבתים של בעלי תשובה. לפעמים ההקצנה, חוסר השייכות והעובדה שהילדים לא גדלים במקום יציב גורמת לתוצאות כואבות מאד. ועדיין - אני גאה להיות בת של הורים בעלי תשובה, ואני חושב שאת הערכים שגדלתי בבית של ההורים שלי לא יכולתי לקבל במקומות אחרים".
• • •
"איבדתי את תחושת השייכות הטבעית לחברה, מאז תקופת השידוכים", אומר לי בנצי (30) מאשדוד. "הייתי בחור ישיבה טוב יחסית, אולי טיפה מהבחורים המעניינים, ולמדתי בישיבה שאומנם לא נמנית על הישיבות המובילות, אבל היא חלק בלתי נפרד מעולם הישיבות החרדיות. עד תקופת השידוכים עוד איכשהו הצלחתי להחליק את העובדה שאבא שלי בעל תשובה שלא מנסה להתערות יותר מדי במגזר החרדי, והוא לא לגמרי סגור על ההשקפה הנכונה, אבל כשהגעתי לשידוכים זה התפוצץ לי בפנים".
"את כל התקוות תליתי בשידוך", הוא אומר. "גדלתי כל כך הרבה שנים בתחושה של חוסר שייכות, ורציתי כל כך להתערות במשפחה חרדית ולהיות סוף סוף חלק מהחברה. בפועל לא הצלחתי, קיבלתי אינסוף תשובות שליליות משדכנים, ומשפחות כנראה לא חיפשו לאמץ בן נוסף", הוא אומר בציניות.
אני מבין שהיו בך הרבה תחושות של כעס, כנגד מי הפנית אותם?
"מי לא... כעסתי על ההורים שלי שבגללם כל החיים חייתי במקום לא יציב, כעסתי על הישיבה הנחשבת שאליה לא הצלחתי להתקבל ואם רק הייתי מתקבל אליה הייתי מוצא שידוך בקלות, וכעסתי על העולם החרדי שלא מוכן לקבל מעט שונות. בהמשך למדתי שהחשש מאנשים שונים זה חלק מהמבנה של החברה, ושבזכותו החברה שרדה כל כך הרבה שנים, אבל אז בעיקר כעסתי".
כשאני מסתכל עליך אני רואה חרדי. אתה לבוש שחור לבן, ואתה לא נראה שונה מבוגרי ישיבות אחרים. אני מבין ממך שהחוויה הזאת שינתה אותך במשהו?
"אני נראה בוגר ישיבה, אני מתנהג כמו בוגר ישיבה, אני לומד בכולל כמו בוגר ישיבה - אבל אני לא מרגיש שייך. בסוף התחתנתי עם משפחה של חוזרים בתשובה שאוהבת אותי מאד, אבל מאז שחוויתי את חווית הדחיה הקשה שבה הרגשתי שלא רוצים את הבן של החוזרים בתשובה רק בגלל השונות שלו - זאת חוויה ששינתה אותי, ולדעתי דווקא לטובה.
"למדתי שלפעמים דווקא נכון לי למצוא את החלקים המיוחדים והטובים שבעלי התשובה מביאים, ושאני לא צריך לחפש בכח להשתייך למקום שלא יודע להעריך אותנו מספיק. היום מאד מעריך את המקום שבו בעלי התשובה עומדים - כשאני מדבר בעיקר על האיכות, על החיבור, על חיפוש האמת, ועל ההיצמדות לכללי ההלכה ולא לכללי הקודים החברתיים והכללים שבעיניי ממש לא חשובים - אני מעדיף להמשיך ולהיות "הבן של בעלי התשובה" למשך כל חיי.
"היום אני רואה בזה אות גאווה ולא אות קלון, ואני מאחל גם לילדים שלי להיות חלק מהעולם המופלא והערכי של בעלי התשובה. אז נכון, הם יהיו קצת פחות שייכים, ואולי הם גם ירגישו קצת נחותים - אבל בסוף, הם ימשיכו את המסע לחיפוש האמת שאבא שלי חיפש, וכנראה שהוא ירש אותו בירושה מאברהם אבינו"...
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)