מנהג ישראל דין הוא? פסקי הגרי"ש אלישיב והגר"ח קנייבסקי

פרק ט': בערים שעל פי המסורת מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים), נחגג פורים בט"ו באדר, ובכל שאר הערים חל חג הפורים בי"ד באדר.

התשובה שנכתבה כנראה על ידי תלמיד חכם שהקשה על פסק של שר התורה שהובא בספרו הראשון 'שונה הלכות', שם פסק[3] שבליל הסדר, רק לאחר אכילת 'כורך' יאמרו את הנוסח: 'זכר למקדש כהלל' ולא כמנהג הרווח לאומרו קודם האכילה.

בשאלה הובאו 10 ראיות שלא כדברי שר התורה, והמקשן ניסה להוכיח שעדיף לומר את הנוסח קודם האכילה ולא לאחריה.

שר התורה בתשובתו דחה את ראיותיו של המשיג אחת לאחת, בבהירות, בכבוד ובתקיפות.

בין טענותיו של המקשן, הוא הציטוט של הכלל: "מנהג מבטל הלכה" (באידיש: א מנהג ברעכט א דין). שמשמעותו שאסור לבטל את המנהג הרווח ואין לשנות ממנו.

שר התורה משיב לו על טענה זו וכותב חידוש עצום להלכה ולמעשה: שהכלל הנ"ל אינו חל תמיד, ואם המנהג אינו על פי דין – אין לחוש לו ואפילו אם כל ישראל נהגו כן.

שר התורה מעצים את חידושו ופוסק שאלו שיאמרו את 'זכר למקדש כהלל' לאחר האכילה, אינם נחשבים אפילו ל'משנה ממנהג אבותיו', היות ואין שום טעם הילכתי לאמרו קודם האכילה.

ברם, יש שיאמרו שאין מדובר במחלוקת הלכתית בין הגרי"ש לגר"ח, שכן הגר"ח קנייבסקי מדבר על מנהג שסותר הלכה, ואילו הגרי"ש אלישיב מדבר על מנהג שיסודו בטעות במציאות. ויש לעיין, וצ"ע.

באותו עניין, מנהג מפורסם הוא שהוזכר בפוסקים ליטול ידים לאחר ביקור בבית קברות.

המקובל רבי אהרן ברכיה מודינא בספרו 'מַעֲבַר יַבֹּק', מבאר שהנטילה היא כנגד רוחות רעות שנמצאות בבית הקברות.

עוד הוסיף ה'מעבר יבוק', שאחרי רחיצת הידיים לא מנגבים אותן, כדי להבין שאיננו להוטים להשכיח את האבל, וכי אנחנו רוצים להמשיך ולזכור את תכלית החיים, ולכן אנו לא מנגבים את המים.

ברם, הובא בשמו של מרן הגרש"ז אוירבך שמה שנהגו אחרי יציאה מבית הקברות שלא לנגב את הידיים אחרי הנטילה, זהו מנהג טעות שנבע מכך שפשוט לא היו מגבות בבית הקברות, ומתוך שלא היו מגבות, התחילו לומר שאסור לנגב את הידיים.

• • •

[1] פורים תשפ"א

[2] בהסתייגות מסוימת לאור שהיא מבנה נוצרי

[3] הלכות פסח סי' תע"ה

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com