רבים סבורים בטעות שהחיבה לארץ ישראל שייכת אך ורק ל"תנועה הציונית" החילונית, ובזכותם היהודים זכו לחזור לארצם ולקיים "מצוות התליות בארץ".
האמת היא ששנים רבות לפני ה"ציונים החילונים" תלמידי הבעל שם טוב זי"ע, בעיקר מאזור גליציה ובוקובינה, היו הראשונים לעלות לארץ ישראל והתבססו בעיקר בעיר טבריה תובב"א, ובזכותם זכה עם ישראל ל'קיבוץ הגלויות' בימינו.
היו אלה ימים שכל מי שעלה – עשה זאת בקדושה וטהרה, ללא מחשבות לאומניות זרות, אך ורק לקיים תרי"ג מצוות בקדושה וטהרה.
"יד החסידים תהיה על העליונה"
מגוון דעות ישנם בעניין, ננסה לפרט: ישנם חוקרים המצביעים על כך, שתלמידי הבעש"ט עלו לארץ ישראל לאחר שה"מתנגדים" ניצחו אותם בכל החזיתות, ולא נתנו להם לעבוד את השם כרצונם, או אז הלכו למגיד ממזריט'ש שהבטיח להם: "תעלו לארץ ישראל, ושם תהיה על העליונה".
ישנם שסבורים שהיה זה בשל שהחסידים בגליציה חששו ביותר מפני תנועת ההשכלה, ובזמנם בגליציה היו הרבה עימותים ביניהם, עד שההנהגה הרוחנית החליטה, שאין ביכולתם להתמודד עם ההשכלה בניכר, ולכן פנו לארץ ישראל שם קדושת ארץ ישראל תעמוד להם.
למעשה הגה"ק רבי גרשון מקיטוב הוא החסיד הראשון שארץ ישראל ראתה. כבר בשנת תק"ז (1747) הוא עלה והתגורר בירושלים עיר הקודש, נותרו בידינו אגרות קודש אל גיסו אור שבעת הימים הבעל שם טוב זי"ע, בהם הוא נרעש מגדולתו של ה'אור החיים הקדוש' שנפטר כמה שנים קודם בואו, עליו הוא שמע מזקני ירושלים.
• • •
העלייה המאורגנת הראשונה, ארעה בשנת תקכ"ד (1764) בה עלו הגאונים הקדושים רבי מנחם מנדל מפרשמילן, רבי נחמן מהורדנקא, בשיירה של מאה ארבעים יהודים, מגליציה ומטורקיה ועוד.
אחריהם עלה הרה"ק רבי יעקב מקרלין זי"ע בשנת תק"ל (1770), (כנראה בנו של הגה"ק רבי אהרון הגדול מקרלין).
אח"כ - העלייה הגדולה של שלוש מאות חסידים בראשות הגה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק, רבי אברהם מקאליס ורבי ישראל מפּוֹלוֹצק מרוסיה הלבנה בשנת תקל"ז (1777), ובהמשך עליית הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטובקה מווהלין בשנת תקנ"ו (1796).
למרות הרצון העז של הגה"ק רבי מנדל מפרשמילן (שעלה ב-תקכ"ד -1764) להיפגש עם הגה"ק רמ"מ מוויטפסק (שעלה בתקל"ז 1777) הרי שהראשון נפטר לפני שהשני הגיע לטבריה.
יהי רצון שימליצו עלינו מתחת כסא הכבוד, וישפיעו עלינו שפע ממרומים, כן יהי רצון
לקריאה נוספת: יסוד המעלה, אהרון סורסקי. קובץ בית אהרון וישראל מאמרו של הרב אביש שור
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com