במהלך השנים שהנני מטייל עם ציבור יראי ה' מכל המגזרים והעדות, ראיתי למנהג חסידים מגזע קודש להיכנס לנחל, מעיין או ים כינרת, עם הבגדים.
- האם יש מצווה ללכת ד' אמות בארץ ישראל?
- האם טיול הוא "דבר מצווה" שעדיף מלימוד תורה?
- "יריד בין הזמנים" בו התרחשו אלפי שידוכים
- מעללי בין הזמנים: הבחורים שגנבו גבינות
מנהג זה שונה בתכלית אצל בחורי המגזר הליטאי והספרדי, שנכנסים למעין כדרך כולם ע"י "בגדים מיוחדים" לצורך כך.
שנים רבות התפלאתי על מנהג זה של החסידים, שאומנם ברור שיסודו מקדושה יתירה שנהגו בחצרות האדמו"רים. אולם בשנה האחרונה בסייעתא דשמיא מצאתי סיוע מחז"ל למנהג זה, שהינו מנהג הלכתי שיסודו מחיבוב ארץ ישראל.
הובא בתלמוד ירושלמי (מסכת שביעית פ"ד מ"ז) שרבי זעירה נסע לבבל, הוא חצה את הירדן ונכנס לנהר הירדן (גבולה המזרחי של ארץ ישראל) עם בגדיו כדי שתישאר בו לחלוחית של ארץ ישראל.
רבי זעירה (גם רבי זירא) שטבל במי הירדן כדי שבגדיו יישארו סחוטים במים, היה ידוע כאוהב ארץ ישראל, והוא הוא התבטא ואמר: "אוירא דארץ ישראל מחכימא", "שיחתן של בני ארץ ישראל תורה", ועוד.
כל ימיו רצה לעלות לארץ ישראל, ולבסוף אכן עלה אליה, למרות התנגדות רבו, רב יהודה, שטען כי אסור לעלות לארץ ישראל מבבל. לפני עלייתו צם 100 תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי וללמוד את תורת ארץ ישראל.
מעניין שהכינוי "זעירא" (קטן בארמית) ניתן לו בשל גובהו הנמוך.
רבי זעירא היה מחמיר גדול, ומופלג בחומרות וסגפנות, הוא הקפיד שלא למלא פיו שחוק מחשש קלות ראש.
לאחר עלייתו לעיר טבריה, הוא קירב את בריוני טבריה על מנת להחזירם בתשובה, דבר שלא אהבו כל החכמים בדורו. רבי זעירא זכה לאריכות ימים, ונפטר בשיבה טובה.
ממעשהו של רבי זעירא שטבל בירדן עם בגדיו, פסק רבינו אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" שגם הירדן הוא ארץ ישראל, כיון שאם למים בהם יש קדושה - הרי שהם משטחה של ארצנו הקדושה.
ואולי כך נהגו החסידים ללכת בדרכו ובמורשתו של רבי זעירה להיכנס לנחלים ולמעיינות עם כל הבגדים, כדי שיתרטבו, וכך יהיו בבגדים מי המעיינות, וכך יישארו בבגדיהם לחלוחית של מי ארץ ישראל במשך הטיול.
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של סוכנות הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com