הגאון המופלא רבי עקיבה יוסף שלזינגר, עלה לארץ ישראל בשנת תר"ל (1870) בעוד האדמו"ר מסיגט התנגד לעלייתו, כפי שהובא בפרק א', על הצעתו לקנות את ארץ ישראל מהערבים ולחלקם ל-12 חלקים, ומאידך התנגדותו לתנועה הציונית החילונית, ולראי"ה קוק.
לאחר פטירתו (שנת תרפ"ב 1922) היו שניסו (וכן עד היום) להציגו כתומך בתנועה הציונית ח"ו, לאחר פטירתו התפרסם בעיתון 'הארץ' מאמר שהציגו כתומך נלהב בציונות (שאותם כינה "עכברים רשעים"), בעקבות הפרסום חתניו הגאונים זצ"ל מהרו להוציא כרוז שהתפרסם בבטאון 'קול ישראל' בימים שלאחר פטירתו (ז' באייר ה'תרפ"ב) בה הכחישו אודות מאמר שפורסם בעיתון 'הארץ' בה נטען שאביהם הדגול תמך בפינסקר והרצל שאין פתרון אחר לשאלת עם ישראל מלבד פתרון שיבת ציון.
וכן הכחישו חתניו שהיה לו תכנית להקים מדינה יהודית שידברו בה עברית, וכן הוכחש רעיונו לייסד צבא יהודי, עוד הכחישו צאצאיו שהרב שלזינגר נפגש עם הרצל בירושלים ושאלו: "במאי עסיק מר - בשרלטניות או בציונות?", ולאחר שהרצל ביאר לו את רעיונו, הרי שהוא היה למעריץ נלהב של המנהיג, בנוסף הוכחש שהרב שלזינגר הטיף כל ימיו לרעיון הציוני, ובהגיע אליו בשורת סן רימו עמד וברך "שהחיינו" בשם ומלכות, ורצה לצאת במחולות, וכך עשה למרות זקנתו וחולשתו.
על החתומים היו הגאונים:
משה מרדכי חייקין
דוד בהר"ן
פנחס צבי שעהנבערגער
אברהם קאן
אכן מחמת שהרב שלזינגר היה חובב ארץ ישראל נלהב, ובשל שקרא לאברכי כולל הונגריה לצאת וליישב את ארץ ישראל בחקלאות ולהקים פלוגות של צבא יהודי בשם לוחמיאל ושומריאל וכך להגיע לגאולה השלמה ולא לשבת ולהיתמך בידי כספי יהודי התפוצות, היו שחשדו בו בהערצה לתנועה הציונית, מה שכמובן שקרי בהחלט, ולכן עיתון 'הארץ' כתב זאת רק לאחר פטירתו, וחתניו הגאונים זעקו חמס על הזיוף השקרי.
הראיה הגדולה שהדבר שקר ועלילה זדונית היא, מהנאמר בספרו "תורת הקנאות" בה תוקף הרב שלזינגר את התנועה הציונית באופן נחרץ ביותר, וטוען שהם: "יהרסו את חומות הדת לבטל מצות התלוית בארץ", עוד טען שהם רוצים ללמד את ילדי ישראל שפות שונות שאין צורך לעשות זאת,את מאמרו מסיים הרב שלזינגר: "כי רק לצרינו הם להעבירנו על הדת, ולא להשיבנו אל ארצינו ולתורתינו כמו שרצו הגאונים מהרצ"ה קאלישער והגאון מגריידיץ ז"ל אשר השתדלו ליישב את הארץ", מאמרו נחתם בכך שהתנועה הציונית שהקימה את המושבות היא: "צוחקת על כל מצות התלויות בארץ".
• • •
עקב כך שהרב שלזינגר היה מקורי והלך בין הטיפות, היו מגדולי ירושלים שיצאו כנגד רעיונותיו שלטענתו עוזרות לקרב את גאולת ישראל, כגון הקמת צבא יהודי בשם לוחמיאל ושומריאל, וכן לחדש את מצוות תכלת הציצית, תקיעת השופר בירושלים בראש השנה שחל בשבת והקרבת קרבן הפסח במקום המקדש; דברים אלו החרידו מספר מגדולי ירושלים שסברו שהוא מקרב את הקץ, ואינו נוהג ע"פ הלכה, והיו שירדו לחייו באופן קיצוני ביותר, ביזוהו וקרעו את ציציותיו כשהלך ברחוב שטראוס בירושלים.
אומנם מסתבר שהיו שהתחרטו על החרמות שעשו לו: הרב נחום סילמן[1] בספרו "אורח דוד"[2] כותב שרבי דוד בהר"ן חתנו של הרב שלזינגר, כשישן אצל חמיו העיד "שהיה שומע בלילה שהיו מגיעים רוחות הנפטרים של אלה שבחייהם נלחמו בו, כדי לבקש ממנו תיקון, והיה מגרשם בתקיפות"[3].
אחד מאלה שבשעת פטירתו סיגנר עליו, היה לא אחר ממרא דארעא דירושלים הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד שבשעת ההספד על הרב שלזינגר התנצל ואמר: "לא הבנו אותו".
- ישראל שפירא, הינו היסטוריון, השם דגש על ההיסטוריה התורנית של ארץ ישראל, מדריך טיולים, ובעלים של חברת הטיולים 'ישראל בשטח'
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
ברכת ישר כח לרב אביעד נייגר על המקורות ששלח לי
[1] תלמיד מובהק למרן הגר"ש אוירבך
[2] ספר שזכה להסכמה נלהבת ממרן הגר"ש אוירבך הגר"ש דבליצקי, ראב"ד העדה החרדית הגר"מ שטרנבוך, גאב"ד העדה החרדית הגרי"ט וייס ועוד
[3] אורח דוד נ עמוד תקי"ג בשם הרב הערשל דייטש בשם נכדי רבי דוד בהר"ן.