היום, כ"ד בשבט, לפני 2540 שנים (לערך), זכריה הנביא ניבא את נבואת "סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים".
שמונה עשרה שנים לאחר הצהרת כורש מצא עם ישראל את עצמו במצב קשה: בית המקדש לא היה בנוי, העמים השכנים התנכלו בדרכים שונות והמצב הכלכלי היה בכי רע. התלהבותו של העם בראשית ימי שיבת ציון פגה, בזמן הזה נשלח "זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא" לנבות לעם ישראל.
"בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא-חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ--הָיָה דְבַר ה', אֶל-זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן-עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר, רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה-אִישׁ רֹכֵב עַל-סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים" (זכריה א' ח')
נפלא להבין את פרושו של רבי יוחנן (מסכת סנהדרין צ"ג) "סוּס אָדֹם - ביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את כל העולם כולו ללילה עם דם, בֵּין הַהֲדַסִּים - הכוונה לצדיקים חנניה, מישאל ועזריה הצדיקים שבזכותם נמנע הקב"ה מלהשמיד את עולמנו, סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים - הסוסים האדומים נהפכו בחזרה ללבנים ועם ישראל ניצול מכיליון.
מה שהיה פשוט לחז"ל, רש"י (זכריה שם) חולק ומפרש ביאור אחר: "רבותינו פירשו מה שפירשו באגדת 'חלק', אך אין סדר הפרשה והלשון מתיישב כן". ובתחילת הפרק מדגיש רש"י על קושי להבין את דברי הנביא: "נבואת זכריה סתומה היא מאוד.. ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה צדק ולפי היכולת אתן לב ליישב המקראות אחד אחד", בהמשך כותב רש"י: "ביום אחד: לא ידעתי איזה יום".
כמו שרש"י לא הבין, כך גדולי ישראל בימינו, ולמרות שיש מאות ראשונים ואחרונים המבארים כל פסוק בתורה הקדושה, אין אנו מבינים זאת - ורק לעתיד לבוא נלמד את הפרקים המוקשים עם הקב"ה, כפי שמעיד הגאון המופלא רבי משה מרדכי שולזינגר זי"ע בספרו 'שיעורי משמר הלוי' (סוטה עמוד 63) "באה אלי אשה זקנה, כבת 90 ושואלת אותי: יש לה שאלה בנביאים ראשונים, מדוע עדו הנביא עשה כך וכך..?
"אמרתי לה: 'תדעי, אסור לך ללמוד תנ"ך'. שאלה: 'מדוע?' והשבתי: 'הרי הבריסקער רב אמר שאפילו בחורי ישיבות אינם מבינים, אז את תביני!... התנ"ך הוא ממש ספר החתום בשבילנו ובעזרת ד' עתיד הקב"ה להיות יושב בבית מדרש הגדול שלו בירושלים וללמוד אותנו את תורתו הקדושה, ואז יבינו...'".
עוד מובא בשמו של הגרי"ז סולוביצ'יק: "תנ"ך נכון - צריך רב'ה, ולנו אין רב'ה". בנוסף יש התבטאות מפליאה של המשגיח הגר"ש וולבה :"סימן לעשירות התורה, הוא הזנחת לימוד הנביאים, והתעסקות בעומקה של תורה שבעל פה".
עוד התבטאות כתב המשגיח הגר"ש וולבה (הובא בהסכמה בספר משבצות זהב על ספר יהושע מהדורת סיון תשע"א) "נביאים ראשונים יכולים ללמוד רק ילדים צעירים או תלמידי חכמים גדולים, כי הבינוניים לא יוכלו להבין את כל העניינים הקשים הנמצאים שם".
מסתבר שדברי רש"י ("נבואת זכריה סתומה היא מאוד... ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה) עמדו לנגד עיני גדולי ישראל, ולכך פסקו שאין ללמוד תנ"ך.
וכבר קדם להם רש"י הקדוש על דברי ר' אליעזר לתלמידיו (ברכות דף כח ע"ב): "ומנעו בניכם מן ההגיון", מבאר רש"י: "מההגיון - לא תרגילום במקרא יותר מדי משום דמשכא". המאירי פירש כי החשש ב"הגיון" הוא מפירוש המקראות כפשוטם, באשר עלול הדבר להביא לכפירה. ובדומה לכך הערוך פירש כי החשש כאן הוא מ"פתרון פסוק כצורתו". ובצל"ח כתב כי אלו שדעותיהם נפסדות עוסקים בלימוד המקרא, ואם ישקיע עצמו בלימוד המקרא עלול להימשך אחר דעותיהם.
יהי רצון שבמהרה בימינו תתקיים ברכתו של רמ"מ שולזינגר – "עתיד הקב"ה להיות יושב בבית מדרש הגדול שלו בירושלים וללמוד אותנו את תורתו הקדושה".