מזה שלושה ימים שברחובות טהרן מפגינים אזרחים רבים, בעיקר סטודנטים, הזועמים על התנהלות המשטר האיראני, וניסיונם להסתיר את המידע בדבר הפלת המטוס האוקראיני.
כזכור, בתחילה מסרו השלטונות כי המטוס נפל עקב "כשל טכני" אך ממצאים רבים כמו גם עדויות וסרטונים שצצו במהרה ברשתות החברתיות באיראן וברחבי העולם אילצו את המשטר להודות כי טעות אנוש היא שהפילה את המטוס לאחר שזוהה בטעות כטיל שיוט - והוא יורט על ידם.
מתאבלים מחד ומפגינים מאידך
נקודה מעניינת שעולה בעקבות חיסול סולימאני וההפגנות על פרשת המטוס היא הסתירה לכאורה בין מיליוני האזרחים האיראניים שיצאו להלוויית מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני לבין ההפגנות הזועמות ברחובות טהרן על מחדל הפלת המטוס.
הכיצד ניתן להתאבל על חיסולו של סולימאני שהיה אחד מסממני השלטון ואחד האנשים המשפיעים בה - ומצד שני, כמה ימים אחר כך לצאת לרחובות ולהפגין נגד אותו משטר עצמו?
"העם האיראני מונה 83 מיליון בני אדם", אומר ל"כיכר השבת" ד"ר רז צימט, מומחה לאיראן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "ניתן בהחלט למצוא אזרחים שחושבים אחרת אחד מהשני. נכון שהיו מיליוני בני אדם בהלווייתו של סולימאני, אבל בהחלט יכול להיות אזרחים אחרים שהסתייגו ממדיניותו של סולימאני ואפילו שמחו בחיסולו".
למרות התמיהה הראשונית, ד"ר רז צימט מסביר כי אין בהכרח סתירה בין שני הדברים: "ברור שסטודנט ששרף את תמונתו של סולימאני לא השתתף בלוויה שלו, אבל בהחלט יכולים להיות אזרחים איראנים רבים שראו בסולימאני סמל לאומי ואפילו גיבור לאומי, מכיוון שנתפס כמי שניהל את המערכה נגד דאע"ש והגן על גבולות המדינה ולבסוף חוסל ע"י מעצמה זרה, מה שמביא לסולידריות לאומית. אבל זה לא אומר שכל מי שהשתתף בלוויה הוא בהכרח תומך במשטר או מזדהה עם כל המדיניות של המשטר".
העם האיראני הוא עם חכם. לא כולם מסכימים עם מדיניות המשטר. בקרב אלה שביטאו כעס וצער על מותו של סולימאני היו גם כאלו שלא תומכים במדיניות של המשטר האיראני. אבל אותם האנשים יכולים לבוא ולומר: נכון שהשתתפנו בהלוויתו של סולימאני אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים עכשיו לצאת ולהפגין נגד התנהלות כושלת ושערורייתית של המשטר שניסה במשך שלושה ימים להסתיר את המידע מהציבור בנושא שהוא כל כך כאוב ורגיש כמו הפלת מטוס נוסעים.
"העובדה שהחברה האיראנית אינה כולה חושבת אותו דבר ועם דעות שונות וגם העובדה שאתה יכול במקביל גם להתאבל על מותו של סולימאני אבל גם למתוח ביקורת על התנהלותו של המשטר - היא הסיבה להלוויה הגדולה שהיתה לסולימאני יחד עם הפגנות נגד המשטר". אומר ד"ר רז צימט ל"כיכר השבת".
על מה מפגינים הפעם?
מדוע האיראנים כל כך נזעמים מהפלת המטוס? אולי הם כועסים על המשטר בדברים אחרים ומתרצים את קיום ההפגנות בזעמם בהפלת המטוס ובטיוח חקירת המקרה?
ד"ר רז צימט:"בפירוש ישנו תסכול שהולך וגודל בציבור האיראנים כנגד המשטר. שני המוקדים העיקריים הוא סביב המשבר הכלכלי שהעמיק יותר בגלל הסנקציות האמריקאיות, והדבר השני הוא הדיכוי הפוליטי, היעדר החירות. למעשה, שתי ההבטחות הגדולות של המהפכה האסלאמית ב 1979 - שיפור המצב הכלכלי ושיפור החירות הפוליטי וזכויות האזרח - לא התממשו, ולאורך שנים יש יותר ויותר תסכול של הציבור".
"התסכול הזה מוביל בשנים האחרונות לייאוש ולחוסר תקווה, במיוחד לאחר בחירתו של רוחאני וחתימת הסכם הגרעין בשנת 2015. בקרב הציבור האיראני הייתה לראשונה תקווה גדולה מאוד לשיפור כלכלי ושיפור מעמדה של איראן בעולם ולפתיחות. היום ברור לחלוטין שלא זו בלבד שזה לא קרה אלא אף התדרדר.
"חלק מזה קשור להחלטת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין וחלק מהתנהלות המשטר האיראני עצמו. כיום, חוסר האמון במשטר כל כך גדול - מה שמוציא את האיראנים לרחובות על כל דבר קטן. אם עד לפני כמה שנים היית יכול לראות מחאות קטנות באיראן. בשנתיים האחרונות ניתן לראות מחאות גדולות בקצב גבוה הרבה יותר.
ההפגנה הנוכחית; סדרי גודל
ההפגנה הנוכחית אינה גדולה במיוחד יחסית להפגנות הגדולות הקודמות. אם בהפגנה בחודש נובמבר האחרון היו כמאה וחמישים אלף מפגינים בכל רחבי איראן, הרי שבהפגנה הנוכחית ישנם רק אלפי מפגינים בודדים.
"זה מאוד דינמי", אומר ד"ר צימט בנוגע לכמות המפגינים, "אנחנו נמצאים רק ביום השלישי להפגנות והכל עוד יכול להשתנות". מה שמאפיין את ההפגנה הנוכחית הוא שהפעם מדובר בעיקר במחאת סטודנטים ולא מחאה של כלל הציבור. "זו מחאה לא על רקע כלכלי אלא על רקע פוליטי - התנהלות המשטר סביב הפלת המטוס האוקראיני".
בהפגנה הקודמת, המשטר האיראני הוריד את האינטרנט ברחבי איראן בכדי, האם גם הפעם המשטר עשה זאת?
ד"ר רז צימט: "היו דיווחים שלשום על מגבלות שיש באינטרנט הסלולרי וגם בעיות גלישה בכמה אפליקציות, אבל בינתיים המשטר לא נצרך לצעד הדרמטי של הורדת האינטרנט כפי שקרה בנובמבר".
האם ההפגנות יפילו את המשטר?
שאלת השאלות שכולם דנים בה בימים אלו היא, האם יש בכוח ההפגנות הללו להביא להפלתו של המשטר באיראן? "נכון לשעה זו התשובה היא שלילית", משוכנע ד"ר צימט. "כמות המפגינים קטנה יחסית ולא רואים קואליציה חוצת מגזרים וכלל לאומית באיראן שמפגינה, אלא רק כמה אלפי סטונדטים".
נקודה נוספת שכדאי לעיין בה היא האם הפעם יהיה שימוש בכוח ברוטלי עד כדי הריגת מאות מפגינים בכדי לדכא את ההפגנות. "אין ספק שלמשטר האיראני יש נכונות ורצון להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו לדיכוי ההפגנות. בהפגנות בנובמבר המשטר הרג כמה מאות מפגינים בתוך כמה ימים, כך שיש להם את היכולת לעשות את זה" אומר ד"ר צימט, "אבל אנחנו עדיין לא שם".
ההנחה הרווחת כרגע היא שההפגנות יימשכו פחות או יותר בסדר גודל הזה וממילא אין סכנה ליציבותו של המשטר. הדברים באיראן כמובן דינמיים ולא ניתן לדעת לאן זה יכול להתפתח, אך הדבר המשמעותי שקורה באיראן הוא לאו דווקא באירוע הספציפי הזה - שבסבירות גבוהה 'יוכל' (הכלה) ע"י השלטונות - אלא מה הלאה.
לפי ד"ר צימט, ההפגנה הזאת היא רק חוליה אחת בדרך לערעור מצבו של המשטר באיראן: "אנחנו רואים מחאה רודפת מחאה באיראן כי אין למשטר יכולת לספק פתרונות של ממש למצוקות של האזרחים או לשנות את המדיניות שלו באופן שיגביר את התמיכה הציבורית בממשל".
אז גם אם האירוע הזה יחלוף תוך מספר ימים, בין אם באופן טבעי ובין אם באופן של דיכוי, "זה כנראה עניין של זמן עד שנראה שוב הפגנות באיראן" משוכנע ד"ר רז צימט.
סירוב הסטודנטים לדרוך על דגלי ישראל
הסוגיה האחרונה ששווה להתעכב עליה הוא התיעוד אתמול בו נראים סטודנטים איראניים מסרבים לדרוך על דגלי ארצות הברית וישראל שמונחות על הרחוב אלא מתעקשים לפנות לצדדים וללכת מסביב לדגלים. שאלנו את ד"ר צימט האם ניתן לראות מכך שינוי לטובה ביחסים של האזרחים עצמם בגישתם כלפי ארה"ב וישראל?
ד"ר רז צימט: "כבר שנים שישנם קולות אחרים באיראן בנוגע ליחסיה עם ארה"ב. העמדה של המשטר נגד ארה"ב היא עמדה שלחלוטין אינה מקובלת אצל חלק גדול מהציבור האיראני במשך הרבה מאוד שנים. כבר בשנת 2001 התקיים סקר דעת קהל באיראן שבו התגלה שרוב מוחלט של האיראנים תומך בדיאלוג עם ארה"ב - מה שלא אומר שהם מסכימים עם כל מה שארה"ב עושה, או שהעם באיראן תומך בנשיא טראמפ - אבל בסופו של דבר יש נכונות לקבל את העובדה שאיראן צריכה לפתוח דף חדש ביחסיה עם ארה"ב.
"לגבי ישראל", אומר ד"ר צימט, "הנושא יותר רגיש עקב המדיניות של המשטר ששולל לחלוטין את עצם קיומה של מדינת ישראל. אבל גם פה כבר לא מעט שנים שיש קולות אחרים בקרב הציבור האיראני בנוגע לישראל".
"שוב, זה לא אומר שהם תומכים בישראל או תומכים במדיניותה של ישראל, אבל העמדה של חלק מהציבור האיראני באה ואומרת: אין לאיראן שום סיבה לשלול את עצם קיומה של ישראל בשעה שערבים ומדינות ערב עצמן - שלהם יש סכסוך גבולות עם ישראל, אפילו הם מתחילים לבחון את המדיניות שלהם כלפיה. למדינות ערב יש הסכמי שלום איתה ואפילו הפלסטינים עצמם, שהם המרכזיים בעימות הזה, אפילו הם מוכנים לדבר עם ישראל - אז אין שום סיבה שאיראן תנקוט גישה יותר קיצונית.
"ולכן מה שראינו אתמול שהסטודנטים האיראניים סרבו לדרוך על דגלי ארה"ב וישראל הוא אמירה", מסכם ד"ר צימט. "בעיקר מאחר שהעוינות כלפי ארה"ב וישראל הפכו ב-40 השנים האחרונות לאחד הסמלים המובהקים של האיראנים - עצם העובדה שלא מוכנים לדרוך על דגלי ארה"ב וישראל, יש פה אמירה שלהם: אנחנו קוראים תיגר על חלק מהעקרונות של המשטר האיראני".