בפרק הנוכחי של 'דיבור היסטורי', העוסק בנשר הגדול - הרמב"ם, בפרק הזה נלמד על פירוש המשנה מה הרקע שהוא נכתב, ומה הניע את הרמב"ם לכתוב את היצירה המונומנטלית שכל עולם התורה נשען על זה.
החיבור נכתב ע"י הרמב"ם מגיל 23 עד גיל 30, כאשר הרמב"ם לקח דוגמה מרבי יהודה הנשיא שכתב את ה'משניות', למרות שאסור לכתוב את התורה שבכתב בפרק נסביר מה הסיבות שהרמב"ם החליט לעשות כזה פרויקט.
פרק זה הינו הפרק השני בסדרה בת 4 פרקים אשר תעסוק ברמב"ם. את הסדרה ילווה הרב אייל טויטו המתמחה ברמב"ם ותולדותיו. בפרק זה נעסוק במסכת חייו המרתקת של הרמב"ם.
תולדות חייו של הרמב"ם
בנושא הזה יש ויכוח, הנכד שלו (הרב דוד הנגיד) כותב שהוא נולד ב-1135 (ד' תתצ"ה), אך זה נחשב לעדות פחות מוסמכת. מה שהיום מקובל זה שהוא נולד ב-1138 (ד' תתצ"ח) - לפני 881 שנה, והוא נפטר בגיל 66. הוא נולד בקורדובה שבדרום ספרד - באלאנדלוס.
התקופה שהוא נולד הייתה תקופת מעבר, ספרד היתה נתונה באותה תקופה בין המוסלמים לנוצרים, חלק מהמקומות היו בשליטת מוסלמים וחלק נוצרים. גם המוסלמים שהיו בספרד - היו אינטליגנטים ואנשים משכילים ולא מוסלמים פונדמנטליסטים. הוא גדל בסביבה של רבי יהודה הלוי, אבן עזרא ושאר גדולי עולם שנולדו לתרבות עשירה ומיוחדת הכוללת תרבות של כתיבת שירים.
באותו הזמן, האיסלאם הקיצוני מתחיל להתחזק באזור צפון אפריקה והוא מנסה להתקרב לאזור אירופה דרך ספרד. היו שם שני קבוצות שהרמב"ם כותב עליהם הרבה, אחד מהם זה אמונת הייחוד שהרמב"ם גרס שזו אמונה תמימה וטהורה, אך הם התחילו פרעות בגלל אמונתם הקיצונית.
הרמב"ם נולד לרבי מיימון הדיין תלמידו של הר"י מיגש (תלמיד הרי"ף) ולמשפחת דיינים, שמיוחסת לרבי יהודה הנשיא ולהלל הזקן עד למעלה בקודש.
בגיל 10, עזבו משפחת הרמב"ם את קורדובה, אך המשיכו להתגורר בגלות בספרד. רק בגיל 22 המשפחה הגיעה למרוקו. שם הוא מתחיל לכתוב את הספר "מילות היגיון" - הלוגיקה של אריסטו.
בגיל 23 עד גיל 30 החל לכתוב את הפירוש למשנה ואחר כך את "המשנה תורה", הוא נתן הקדמות למשניות שהסביר למה רבי יהודה הנשיא סידר את המשנה דווקא כך וכו' וכן כתב את השמונה פרקים לרמב"ם.
לאחר כמה שנים המשפחה הגיעה לארץ ישראל, שאנחנו יודעים דרך "הגניזה הקהירית", בישראל באותו הזמן יש מאבק בין הצלבנים למוסלמים, בירושלים שלטו הצלבנים ובעכו שלט האיסלאם ולשם הגיע הרמב"ם ונפגש עם רבי יפת הדיין, ואז הם נסעו יחד עם האבא של הרמב"ם לירושלים - לכיוון אזור הר הבית והוא מגיע גם לחברון, למרות מה שהוא כתב נגד עליה לקברים.
היישוב בארץ באותו הזמן לא היה משהו, לא היה הרבה יהודים והיה הרבה מלחמות בין המוסלמים לנוצרים, ולכן משפחת הרמב"ם החליטו לרדת למצרים, בפוסטאר - היכן שנמצאת קהיר העתיקה.
שם, הם הגיעו לקהילה מפותחת ומשכילה והרמב"ם התחיל במסכת חייו המפוארת והחל להיות המנהיג של כל היהודים במצרים - 'ראס אל יהוד'.
מי שמחזיק את הרמב"ם במצרים, הוא אחיו רבי דוד שהיה סוחר באבנים טובות ומרגליות, יש אומרים שאף היה שותף שלו בהבאת סחורות להודו והם התחלקו ברווחים.
לימים, אחיו טבע בים, והרמב"ם נשבר מזה ואף העיד על עצמו כי במשך שנה שלמה הוא היה בדיכאון ולא יצא מהמיטה ולא יכל ללמוד.
כמה שנים מאוחר יותר, הרמב"ם החל לעסוק ברפואה, והוא היה הרופא של צאלח א' דין.