לפחות פעמיים בשנה אני צריך להיות בצפת בשבת. צריך קצת 'רוחניקיות' בחיים. צפת העתיקה יפיפייה. בהליכה בסמטאותיה תמיד מלווה אותי תחושה שחזרתי כמה מאות שנים אחורה בגלגל הזמן. יש משהו מיסטי ש'פשוט' אופף את העיר הזו.
אני אוהב להיות בצפת בעיקר בחורף. השילוב הזה של ההרים הגבוהים, הקור והגשם, יוצר תחושה עָצמתית יותר של קדושה.
בדרך כלל אני מגיע לצפת עם חברים. אנחנו שוכרים חדר באחת מהדירות להשכרה שם או באכסניה זולה כלשהי. פעם אחרת 'פשוט' התנחלנו בדירה של חבר שגר שם והסכים להעמיד לרשותנו את דירתו. "תיהנו", אמר ברוחב לב.
הדירות האלה שנויות במחלוקת. מצד אחד, זה פשוט מגניב. כן, מגניב. מה לעשות, זה בנוי כמו מערה. אתה מרגיש כאילו שאתה ישן בדירה מהמאה השש עשרה: קירות טיפה מעוגלים בצדדים ובתקרה, ואבן. המון אבן. כלומר בנייה מאבן ולא מבטון. מצד שני, מי יכול לגור במערה?
כשכל זה מגיע באזור שבו אין הרבה בניינים ויש נוף בראשית של הרים עצומים זה תענוג. וכשחבר נותן את הדירה, זה מאפשר נותן אפשרות לחוות לא מתוך חדר בית המלון, אלא לנשום את האוויר של צפת באמת.
בצפת יש כל מיני אזורים. 'בגדול', החלוקה מבוססת על הבדלים הקשורים להשקפה דתית. יש ה'מבצר' של חב"ד – מבנה משונה שנראה כמו טירה שֶׁלְּצִדָּהּ גשר והוא מחולק לאינספור דירות שבהן גרים המון מנחם- מנדלים קטנים (על שם הרבי מליובביץ'). ישנה קריית ברסלב שבה רבי נחמן מככב, ויש אזור של ספרדים מסורתיים הפוקדים את בית הכנסת ‘אבוהב’.
גם בין בתי הכנסת יש, כמובן, הבדלים. בבתי הכנסת של חב"ד מקרינים במוצאי שבת סרטים על הרבי. יש סוגים שונים של חב"ד (כן, תת-קטגוריה של תת-קטגוריה של תת-קטגוריה), ונראה לי כי אלו שנמצאים בצפת קרובים יותר לזרם ה'משיחי' של חסידות חב"ד.
בבית הכנסת הגדול של ברסלב צפוף כל כך שהריקודים בליל שבת דומים למשחק 'סנייק' שהיה בעבר בפלאפון – אתה צריך ללכת בין השורות כדי שיהיה מקום לכולם, ובמקום להחזיק ידיים אתה בעצם מצמיד את יד ימין לבטן ואת יד שמאל לגב, וככה מתחבר למי שלפניך ולמי שמאחוריך. מכיוון שבנוסח התפילה שלהם נהוג לומר את המילים ולאחר מכן לזמזם את המנגינה, הריקודים תופסים חלק ניכר מהחוויה הרוחנית. כלומר: אומרים ללא ניגון את המילים, ולאחר מכן פוצחים בניגון ללא המילים במשך כמה דקות.
בית הכנסת שאני אוהב להתפלל בו יותר מבכולם הוא בית הכנסת "בירב". בית כנסת בנוסח של קרליבך, שאם כי בדרך כלל צפוף בצורה קצת מעיקה, ובכל זאת שווה את החוויה של תפילה מלאת שירה וריקודים. קבוצות של חרדים, דתיים-לאומיים, ספרדים מסורתיים, חו"לניקים ומי לא מתערבבים ביחד לשירה ולתפילה בלחנים של הרבי מקרן הרחוב.
התפילות ארוכות ומובלות על ידי שני אמריקאים, מנהליו של המקום. בית הכנסת קטן מאוד, וכנראה הוחלט לשמור עליו כפי שהוא למען האותנטיות שלו. הגבאי/החזן, יהודי יקר ששערו ארוך וקולו מזכיר תקליטים ישנים משנות השישים, מוביל את הקהל בהתרגשות רבה גם בלילה וגם בבוקר.
לאחר סעודה שלישית, מתקיימת בבית הכנסת שעה של ניגונים וסיפורים על הרב קרליבך, ובמוצאי שבת – במוצאי שבת יש חגיגה ברמה אחרת: מוציאים גיטרה ורמקולים וממשיכים בניגונים למשך שעה קלה.
נדרשו ממני ביקורים אחדים כדי להבין שהנוף המצויר על הפרוכת המכסה את ארון הקודש בבית הכנסת "בירב" הוא הנוף הנשקף מצפת: רכסי הרים שלא היו מביישים סצנות מ"שר הטבעות".
תמיד אפשר למצוא בצפת קבוצות של נערים ונערות, בעיקר מאמריקה, שהולכים בחבורות ו'משתלטים על הרחוב'.
צפת נחשבת לאחת מערי הקודש ומסמלת את ה'אוויר'. אני יכול להבין למה: אנשים מיוחדים נמצאים שם, מאוד 'באוויר'. 'מרחפים' כאלה. שאנטי. זה ניכר בלבוש, בריחות, בקצב.
בפעם הראשונה שהייתי בצפת, הגעתי עם קבוצה של צעירים, גברים ונשים. זו הייתה השבת שקראו בה את פרשת "נח" והיה גשום. אין כמו צפת בגשם.
באמצע הסעודה של ליל שבת (שסופקה משירות קייטרינג ואין לי מה להרחיב בעניינה), הייתה הפסקת חשמל. למרות החושך, האווירה לא נפגמה כלל. שרנו, דיברנו, סעדנו בשמחה. החלק היחיד שהיה מאתגר עבורי היה שהייתי צריך לברך אחרי האוכל. זו הייתה שבת ראש חודש ופירוש הדבר שברכת המזון ארוכה מהרגיל. לשמחתי, התברר שלא הייתי היחיד שלא זכר בעל פה את כל התוספות. מלבדי היו שם חברים נוספים שהתאמצו למצוא 'טיפת' אור כדי לקרוא מהברכון.
בשבת אחרת בצפת, התארחתי אצל משפחה חב"דניקית ב'מבצר' של חב"ד. יש להם 'קטע', או עניין, לחבר'ה של חב"ד, לארח בנדיבות ולהצליח למצוא יש מאין דרכים לגרום לאורח להרגיש כאילו הגיע למלון חמישה כוכבים, אפילו הוא מתארח אצל משפחה שבקושי 'סוגרת את החודש'.
רגע לפני שמתיישבים לסעודת הצהריים, עוד לפני ה"קידוש", והנה – דפיקה בדלת: זוג חרדי החליט להצטרף לסעודה. לא נראה שהם הכירו את בעלי הבית קודם לכן. חוץ מזה, הם הגיעו לסעודה מצוידים בשתי לחמניות (כדי לוודא שיש "לחם משנה" לסעודת השבת). "חששנו שאולי לא יהיה", אמרו. כן. אנשים מיוחדים מאוד יש בצפת. מכל הסוגים ומכל המינים.
הפרק הקודם על שבת בבני ברק
הכותב הוא עורך דין, סמנכ"ל מכון מחקר פורום קהלת, מפקד במגלן, סופר ומרצה בעולם לשיפור תדמיתה של ישראל. מעביר הרצאות על ישראל כבר יותר מעשר שנים. מחבר הספרים "טסתי לדבר על ישראל" ו"באתי לעשות שבת". מגיע מבית חילוני, והיום שומר מצוות.