על גזענות, עם נבחר ויום העצמאות / דב הלברטל

העובדה שאנחנו עם נבחר, מבחר המין האנושי, מביאה עלינו את השנאה ואת האנטישמיות. זו כל התורה הפוליטית כולה. מכאן כל ההיסטוריה היהודית. גם השואה. כי הגויים מקנאים בנו, והקנאה מביאה שנאת נצח. כל השאר, הוא רק פרשנות לתפיסה זו. חז"ל הסבירו שזהו מקור השם הר 'סיני' – משם ירדה שנאה של האומות לישראל.

לכן, מבחינתנו כיהודים, העצמאות האמתית של ישראל, אינה נעוצה רק בעצמאות המדינית, אלא בעיקר בידיעה הברורה שאנחנו העם הנבחר. הרפיסות הישראלית דוחה מכל וכל הכרה זו, בטענה שעמדה כזו, היא גזענית. זו הסיבה שיום העצמאות, שכולו נטוע בלאומיות, משקף בהתגלמותו שיעבוד ולא שחרור.

עצמאות פירושה גם דחיית ערכיה של המדינה, שביום העצמאות חוגגת את קום המדינה כערך עליון ומכונן, והופכת אמצעי למטרה.

עצמאות פירושה התנתקות מערכיה של המדינה, כמדינה יהודית ודמוקרטית הנכנעת ומתרפסת לתרבות המערבית.
עצמאות פירושה השתחררות מהשמאל הליברלי, ומהחילוניות של הימין.

זו העצמאות האמתית של העם היהודי. והיא נובעת ממחויבותו להיותו העם הנבחר. רק החילוניות, שרואה בתפיסת עולם זו גזענות, יכולה להגיע למסקנה שהעם היהודי יכול לחיות את חייו הלאומיים כאומה חילונית, להתערטל מתורתה ולהידמות לגויים. מי שאינו מאמין בהיותם של היהודים עם נבחר, סופו להאמין באידאל של ככל הגויים בית ישראל.

הישראלים יחגגו את יום העצמאות. אך עצמאות מדינית שאינה נושאת אתה מחויבות להלכה ולתורה היהודית, אינה אלא שיעבוד. ושיעבוד רוחני, חמור פי כמה משעבוד מדיני. זו הסיבה שיום העצמאות, יום חגה של הישראלית, משקף יותר מכל את ניתוקה של הישראליות מהעם היהודי.

וכך נוצרים להם שני עמים, העם הישראלי והעם היהודי. העם הישראלי משיל מעליו את הנבחרות, ואת אחריותו המיוחדת לעולמו הרוחני הייחודי, ורואה עצמו כאומה בין האומות. העם היהודי, שאינו חוגג ואינו מזדהה עם יום העצמאות, הוא המקיים האמתי של עצמאות ישראל. הוא חוגג את יום עצמאותו, מידי יום. העם הישראלי הולך ומתנתק מערכי היהדות, כי הוא מתבייש בעליונותו על האומות.

מנקודת מבטו של העם הישראלי, זהו המאמר הגזעני ביותר שנכתב על יום העצמאות. אך דווקא בכך, בהיותנו העם הנבחר, נהיה לעולם עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.