האדמו"ר הרב יאשיהו פינטו, טס הבוקר (שלישי) לטיפול רפואי במחלת הסרטן בבית החולים בניו יורק.
הטיסה מגיעה, לאחר שבית המשפט העליון אישר ביום חמישי האחרון לרב לטוס לחו"ל, לאחר ששוכנע בנחיצות הטיפולים, להצלת חייו של הרב.
הרב פינטו ישהה בחו"ל כשישה שבועות, וצפוי לשוב לארץ לקראת יום כיפור. בשיעורו השבועי ביום חמישי, אמר הרב: "אנחנו הולכים לעשות את הניתוח, נחזור בעזרת ה', נעשה יום כיפור ביחד".
לקראת הטיסה והטיפולים, שיגר היום אגרת לחסידיו, בה חיזק אותם לקראת ימי הרחמים והסליחות, וביקש מהם לטהר את ליבם ולהתפלל לישועתו. "כיכר השבת", מגיש את האגרת המלאה כפי שנשלחה לחסידים.
האגרת ששיגר הרב פינטו לחסידיו:
לאחיי ורעיי האהובים והחביבים, אנא ה' תשמרם ומכל צרה תצילם.
מובא בפרשת השבוע: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון וגו'". וכשנתבונן בפסוק זה, יקשה לנו מדוע האריכות הזו? הרי כל מילה ותג בתורה מדוקדק ביותר ותורתנו הקדושה לא מאריכה במילים ובשביל מה צריך לומר ״את הברכה ואת הקללה אשר תשמעון״? היה צריך לומר ראה אנוכי נותן לפניכם את הברכה אשר תשמעון ובלי המילה וקללה.
והנה עולה בדעתנו לבאר יסוד גדול, מיסודות האמונה וההסתכלות על חיי היהודי.
הגמרא במסכת שבת דף י' אומרת: אמר רב הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר (שמות ל"א): "לדעת כי אני ה׳ מקדשכם" והגמרא שם מאריכה בעניין, אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם וכו', והנה בשביל מה צריך הקב"ה להודיע לעם ישראל על המתנה המיוחדת שקוראים לה שבת קודש?
וצריך לבאר ולומר: הקב"ה מצווה אותנו במשנה באבות: 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס', הקב"ה רוצה ומצפה מיהודי שיקיים את התורה ואת המצוות, בלי לצפות לשכר וכל המהות של יהודי לאהוב את ה' ולהגיע לדרגה לעשות את כל מעשיו הטובים בתמימות, ביושר ולשם שמים.
ואם כן, נקשה על דברי הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ע"ח) על הפסוק: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון", המושלים, אלו המושלים בייצרם, בואו חשבון, בואו נחשב חשבונו של מצוה, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, תבנה ותכונן, אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא, עד כאן. משמע מפה שהמושלים בייצרם, שאלו הצדיקים, עושים חשבונות ומחשבים את שכרם והרי אמרנו שאוסרת עלינו התורה הקדושה להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס?!
אלא יבואר, שיהודי חייב להבין ולדעת על כל מצוה ומצוה ועל כל מעשה טוב, אשר עושה, מה השכר ואחרי שיודע מה השכר, להמית בליבו את הרצון לשכר וכך להעצים את גודל ההתמודדות והניסיון, אשר ברצון האדם לקבל שכר ועם כל הרצון לשכר, לקיים את המצוה שלא על מנת לקבל שכר. וזה תכלית היהודי, לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים שלא על מנת לקבל פרס ובאהבה מרובה ואין סופית.
וזה מה שאומר דוד המלך בתהילים קיט: "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך". וידוע מה שנאמר בדוד, מסכת בבא בתרא, שהרג את יצרו וכמו שמעיד על עצמו דוד המלך בתהילים ק"ח: "וליבי חלל בקירבי" וכל מעשיו של דוד היו לשם שמים ובלי אף תאווה ורצון ליצר. ואם כן מדוע חישב דרכיו? הרי אין לו יצר ועל מה יש לו לחשב את דרכיו?!
אלא, כדברינו, דוד חישב את דרכיו ובדק כל מצוה ומצוה, מה מתן שכרה ובכל זאת קיים את המצוות בטוהר הלב לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס.
וידע האדם, שאנו חיים ונמצאים בדור אשר קשה לעשות דברים בטוהר הלב והעולם הולך ונהיה מיום ליום יותר חומרי ויותר גשמי וחלק מבניית ועיצוב הנשמות והאופי של הדור הזה, לא לעשות כלום בלי לקבל תמורה, אפילו הטובים שבעולם שתורמים ומשתדלים, מחפשים מה טוב יצא להם ממעשיהם. בעוונותינו הרבים רואים אנו, שאין אדם נוקף אצבע אלא אם כן מוצא אינטרס ושכר מנקיפת אצבעו והמלחמה בדור הזה, לטהר את נפשנו ממידה קשה ורעה זו ולהגיע לשלמות הלב, שלא להיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ואז, זוכים למעלה הגדולה שיהיה יראת שמים עלינו.
ועל פי זה יובן הפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום את הברכה ואת הקללה", כך להעמיד אותנו במבחן שנדע מה הברכה, מה השכר ומהי הקללה, מה העונש ונהיה מהמושלים ביצרם שמחשבים שכר מצוה כנגד הפסדה ומניחים את המחשבות ואת הרצון לשכר ועושים את כל מעשיהם לשם שמים.
הנה חודש אלול ממשש ובא, ובכל שנה הקב"ה מעמיד במשפט כל יצורי עולמים על כל מעשיהם, אך בכל שנה ביום הדין, בית דין של מעלה נותנים דגש יותר על מנהגי העולם, אשר פגומים בשנה שעברה או באותו דור, יותר מאשר דברים אחרים ומה לנו קשה יותר מהרעה החולה בדור זה, אשר רוב העולם מחפשים את טובת הנאתם בכל אשר עושים. לכן, ההכנה לימי הרחמים והסליחות והעבודה, שישתדל האדם להשקיע בנפשו בימים אלו לבוא מוכן לדין, הם בענייני טוהר הלב ועשיית מעשיו לשם שמים ובלי רדיפת השכר והתגמול. ודברים אלו מתחילים מהדברים הקטנים והחינוך לנפש האדם והרדיפה לשכר צריכה להיות גדולה ביותר.
נדע את שכרינו ובנפשנו נקריב אותו קורבן להקב"ה באהבה גדולה וברצון לעשות את רצון קוננו לשם שמים.
וכך מצאנו אצל גדולי עם ישראל, שבאחרית ימיהם בכו והצטערו לא על השכר, אלא על קיום המצוות שיחסר ממנם.
יזכנו הקב"ה לעשות את כל מעשינו לשם שמים, בטוהר הלב ולקיים את התורה והמצוות בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך, לשם שמים.
ומבקשים אנו מאחיי ורעיי, כאשר מקריבים אתם את הרצונות לשכר על מזבח אהבת ה', ישתדלו להזכיר אותי ואת בני ביתי שיהיה לזיכרון לפני ה' וירחם עליי ויראה בעוניי ויגון ליבי ויזכה אותנו הקב"ה לצאת לאורה, לישועה ובבריאות איתנה שנוכל להיות עבדים נאמנים לאבינו שבשמים.
חיזקו עליי דבריכם ואהבה מרובה בליבי על כל בני קהילת קודש שובה ישראל. הקב"ה יזכה אותנו להיות כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ולהגדיל תורה וחסד בעולם.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
כזכור, במהלך השיעור התייחס הרב פינטו לראשונה להתאבדות של תנ"צ אפרים ברכה, וסיפר על הקשר החם ביניהם. הרב סיפר כי ברכה התקשר אפילו להזהיר אותו מלהגיע לארץ בגלל חקירה נגדו.
"אותו אדם היה אהוב עלינו אהבה גדולה שאין כדוגמתה. אנשים שזוכרים לפני שלוש שנים, ערב ראש השנה, עלינו לתורה, זה יום הולדת שלנו, קראנו את ההפטרה, סיימנו את ההפטרה, מברכים אותנו, מי ביקשנו שיברכו? חסיד אחד. אותו. באותו זמן היה כבר מקליט אותנו. מסכן. כפו אותו לעשות את זה. מברכים אותו והוא כבר היה מקליט אותנו. היה אהוב עלינו אהבה שאין לה סוף, היה אהוב עלינו אהבת נפש עצומה.
הרב עבר לתקוף בחריפות את התנהלות המשטרה והמדינה בפרשה: "מה חשבו? אם היו עושים מתחילה דין אמת, טוענים טענה, אין בעיה, חייב שיהיה דין, חייב שיהיה חוק, אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. צריך לשמור על החוק, צריך להגן על החוק, צריך שיהיה חוק חזק, אבל צריך שיהיה חוק ישר ולא חוק שישב אדם, יחקור את האדם, ישפוט את האדם, והחברים שלו יוציאו את האדם להורג.
"אם היו עושים בהגינות, היו לוקחים את החברה שבודקת שוטרים (מח"ש), והחברה הזאת מהיום הראשון בודקת, ובודקים מה שאמריקה אמרה, ובודקים מה שאנחנו אמרנו. אין. כל מה שאמרנו - 'הזוי, הזוי, הזוי הזוי', הכל הזוי. ואנחנו אומרים לכם - הכל אמת".