בדף היומי, במסכת מכות דף כ"ב שנינו במשנה:
כמה מלקות מלקין את המחויב מלקות? — ארבעים חסר אחת, שנאמר: "והכהו לפניו כדי רשעתו במספר, ארבעים יכנו לא יוסיף..." (דברים כה, ג–ד). חז"ל מצרפים את סוף הפסוק הראשון לתחילתו של הבא אחריו, כאילו נאמר "במספר ארבעים" – כלומר, מניין שהוא סמוך לארבעים. רבי יהודה אומר: ארבעים שלימות הוא לוקה.
את טעם מניין המלקות, מביא הרמב"ן (דברים כה, ג) בשם מדרש תנחומא (פרשת במדבר): לפי שעובר על התורה שניתנה בארבעים יום, ולפי שגרם מיתה לעצמו — שגיבוש הוולד הוא בארבעים יום.
ב"פרדס יוסף" (פרשת קדושים) מובאת שאלה ששאלו את החידושי הרי"ם מגור בעודו נער קטן : כיצד יתכן מצב שאין מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים, והלוקה התחייב לכול"ע סכום מלקות זהה?
והשיב: כגון אדם שעבר על ל"ט לא תעשה, ונמצא חייב ל"ט מלקות, והוא גם שליח בית דין להכות אחר, ונתן לו ארבעים מלקות במקום ל"ט. לדעת חכמים — עבר על "לא יוסיף", ולכן חייב על כך מלקות, ונמצא שחייב ארבעים פעמים ל"ט. אולם לדעת רבי יהודה — לא עבר כלום, שכן לשיטתו נותנים ארבעים שלימות. נמצא שלשניהם יוצא אותו מספר כולל של מלקות: ארבעים פעמים ל"ט, או ל"ט פעמים ארבעים.