במסכת סנהדרין דף צ"ז שנינו:
תנו רבנן [שנו חכמים] על הכתוב "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" (דברים לב, לו), "אזלת יד" זו כוונתה: אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר: "ואפס עצור ועזוב" כביכול אין סומך ועוזר לישראל,
בספר שם משמואל (פרשת וישב) כתוב שהפירוש לא יכול להיות שבני ישראל יתייאשו לגמרי מן הגאולה, כי הלוא האמונה בביאת המשיח היא אחת משלש עשרה עיקרי ויסודי היהדות. אלא הפירוש הוא שהגאולה לא תהיה כתנאי בעבודת ה', ואפילו אם חס ושלום בן דוד לא היה בא, אין אנו פטורים מלעבוד אותו יתברך. ואחת היא, אם יגאלנו בדור הזה או בדורות הבאים.
ר' יעקב קמנצקי זצ"ל ביאר בפרשת האזינו (ל"ב-ל"ו), דעי' בגמ' בסנהדרין (צ"ז.) "אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה". וצ"ב וכי תנאי הוא ח"ו שישתכח עיקר אחד מהי"ג עיקרים, והלא מנה הרמב"ם תקות הגאולה בין הי"ג עיקרים.
וביאר ר' יעקב קמנצקי זצ"ל דהכוונה בזה הוא שכל זמן שישראל מצפים שהגאולה תבא באופן טבעי והיינו שירחמו האומות העולם עלינו ויתנו לנו איזה מקום לבנות בתים וכדומה, ודאי לא תבא הגאולה כי חסד לאומים חטאת ובאמת שונאים אותנו מכל יושבי תבל, ורק בשעה שיתייאשו לגמרי מכל זה ויבינו כי אין לנו לישען אלא על אבינו שבשמים, יבוא בן דוד ויגאלנו גאולה אמיתית.
ויש שפירשו אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, היינו שיבוא זמן כזה שעפ"י דרך הטבע יהיו צריכים להתייאש מן הגאולה, שיתרבו הצרות בגשמיות, והנסיונות ברוחניות, ולא יוכלו להבין איך תוכל להיות הגאולה בדור שפל כזה, ומו"מ יתחזקו בנ"י באמונת אומן ובביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה יחכו לו בכל יום שיבוא, באותה האמונה כמו ביום הראשון אחרי החורבן, ויחכו לביאת המשיח גם בזמן כזה שיתייאשו מן הגאולה, ואכן בזכות זה יבא בן דוד ויגאלנו.