בדף היומי ממסכת סנהדרין (צ"ו ע"ב) מובא המעשה בנבוכדנצר: נבוכדנצר, שהיה אז סופרו של מלך בבל, שמע שאיגרת הכבוד שנשלחה לחזקיהו הוצבה בסדר שגוי – שם האל נכתב בסופה. כששמע זאת, רץ להשיג את השליח כדי לתקן את הנוסח ולהקדים את שם האל, אך לאחר ארבע פסיעות עצר אותו המלאך גבריאל.
אמר רבי יוחנן: אילו היה ממשיך לרוץ, היה זוכה לכוח כה רב, עד שלא הייתה תקומה לישראל מהחורבן העתידי. ובמסורת הש"ס יש גורסים כי נבוכדנצר פסע שלוש פסיעות בלבד.
שלוש פסיעות
בברכות (ל"ד ע"א) מבואר שאחרי תפילת שמונה-עשרה פוסעים שלוש פסיעות לאחור, בדומה לתלמיד הנפטר מרבו.
המגן אברהם (או"ח סי' קכ"ג סק"א) מסביר שטעם שלוש הפסיעות הוא כנגד שלוש הפסיעות שפסע נבוכדנצר, שבזכותן זכה להחריב את בית המקדש. לכן, אנו פוסעים שלוש פסיעות ומתפללים להקב"ה שיבנה את בית המקדש במהרה. (יהי רצון שיבנה בית-המקש בהמרה בימינו וכו’.
וכך גם כתב המהרש"א במסכת יומא: אמר רבי אלכסנדרי בשם רבי יהושע בן לוי: "המתפלל צריך שיפסיע שלוש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום." וכתב שם המהרש"א: "צריך שיפסיע שלוש פסיעות..." ומבאר שהטעם לכך מפורש בפרק חלק במסכת סנהדרין, לגבי נבוכדנצר שרץ שלוש פסיעות עד שבא גבריאל ועצרו.
בטעמי המנהגים (סי' צ"ב בהגה"ה) מובא ביאור נוסף לנוסח התפילה במוסף של שלושת הרגלים: "והשב כהנים בשלש לעבודתם... ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך פעמי רגלינו". הכוונה היא שבזכות שלוש הפסיעות שאנו פוסעים בסיום התפילה, נבטל את שלוש פסיעותיו של נבוכדנצר ונזכה לבניין בית המקדש.