במסכת סנהדרין דף צ"ג מביאה הגמרא את מעלותיו של מלך המשיח עליו השלום. בין שלל המעלות מוסיפה הגמרא: "והריחו ביראת ה' - רבא אמר פירושו: דמורח ודאין שיוכל להריח ולדון, כלומר, שיבחין בחוש מיוחד עם מי הצדק.
בספרי הדרוש מסבירים שחוש הריח הוא רוחני ועדין, והוא החוש היחיד שהנשמה נהנית ממנו ישירות. יתרה מכך, ריח חזק יכול לעורר אדם מעילפון, משום שהוא מגיע לעצם הנפש, מעבר להשפעת שאר החושים.
כך גם במשפט – דיינים מסתמכים על ראיות, עדויות ושיקול דעת שכלי, אך לעולם אין להם וודאות מוחלטת. הם אינם יכולים לחוש באמת את שעבר על האדם שנשפט.
ייחודו של המשיח יהיה בכך ש"יריח" את האמת הפנימית של האדם. הוא יוכל להבחין בצדיקים אמיתיים ובאלו שרק נראים ככאלה, וגם להבין את הרקע והלחצים שהובילו חוטא למעשהו. בכך ימלא המשיח בשלמות את הכלל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" – הוא אכן יגיע למקומו של כל אדם וישפוט משפט צדק מוחלט.
מה קודם אושפיזין או מלאכי השרת?
בספר מושיען של ישראל (חלק ה ע' קנה) מביא מנהגו של כ"ק אדמו"ר מהר"י מסטמאר זצ"ל שהיה מקדים לומר בליל יו"ט של סוכות שחל בליל ש"ק "תיבו תיבו אושפיזין עילאין" קודם שאמר החרוז "שלום עליכם", ואמר דבר נחמד בטעמא דמילתא, כי אנן קיימ"ל (סנהדרין צג) גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, ולכן מהראוי להקדים לקבל את הצדיקים לפני המלאכים, ודפח"ח.