במסכת סנהדרין דף ע"א דורשת הגמרא את הפסוק: "אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו" (משלי כג, כ), ואומר: "כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה" (שם כא), כלומר, אדם שזולל וסובא והשינה המרובה (בגלל האכילה והשתיה) תביאנו להיות לבוש, בסופו של דבר יהא עני ורש, ולבוש קרעים. מאותו פסוק דרש ואמר ר' זירא: כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים שאינו זוכר הלכה שלימה וגמורה, שנאמר: "וקרעים תלביש נומה".
והנה הקשו המפרשים מדברי הגמ' בתענית (כ:) דשאלו תלמידיו של רב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי וכו' ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי וכו'. וכמבואר שנשתבח בדבר זה, ויש לעיין מהא דאיתא בסנהדרין (עא.) אמר ר' זירא כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים וכו', ומבואר שכל אחד צריך ליזהר בזה.
ועיין בחי' אגדות מהרש"א (מגילה כח. בד"ה ולא ישנתי) שדוקא אם ישן בקביעות כל יום בבית המדרש נעשית תורתו קרעים קרעים, אבל אם ישן שינת עראי בעלמא, וכגון לפוש קמעא מעייפות הלימוד לית לן בה, ורב אדא בר אהבה משתבח בזה שאפילו שינת עראי לא היה ישן בבית המדרש. ואחרי כתבי מצאתי בעזה"י.
לימוד תורה בחיות ובהתעוררות הלב
מרן האמרי אמת זצ"ל כתב במכתב "אך הלימוד יהיה בשמחה ובלב חושק". ואמר לבאר בגמ' (תענית כ:)
שאלו תלמידיו לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים וכו', ולא ישנתי בבית המדרש. לכאורה קשה מה החידוש בכך, הלא אמרו (סנהדרין עא.) כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים. אלא הפי' הישן בבית המדרש שהוא לומד פארשלאפען (ישנוני) ולבו פארשלאפען (ישנוני), וזאת הרבותא של ראב"א שלמד תמיד בחיות ובהתלהבות. (אמרי אמת ליקוטים עמ' סד).