במסכת סנהדרין דף ס"ט שנינו בדיני בן סורר ומורה - אמר ר' כרוספדאי: כל ימיו של בן סורר ומורה שבהם אפשר לדונו ולחייבו אינם אלא שלושה חדשים בלבד
מה בין זקן ממרא לבן סורר ומורה?
לאחר הריגת זקן ממרא נאמר בתורה (דברים יז, יג), וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד', ופירש רש"י: "וכל מכאן שממתינים לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל. ומפרשי רש"י הקשו על אתר, מדוע כאן פרש"י שצריך המתנה עד הרגל (החג) ומלשון הכתוב "ישמעו ויראו' משמע דבעינן אף הכרזה בב"ד, ואילו (כא, כא) בפרשת בן סורר ומורה נאמר ג"כ כהאי לישנא וכל ישראל ‘ישמעו ויראו' ופירש רש"י 'מכאן שצריך הכרזה בב"ד' ולא פירש שיש צורך בהמתנה להורגו עד לרגל הקרוב?
וביאר בעל 'חידושי הרי"ם', שמדברי הגמרא הנ"ל - כל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא שלושה חדשים, בין קטנות לגדלות, וא"כ לא שייך לומר שימתינו עד הרגל, משום שאם לדוגמא אירע המעשה באמצע חודש סיון, ויצטרכו להמתין עד החג הבא חג הסוכות יהא זה יותר משלושה חדשים, ומשום כך לא פירש שם רש"י אלא הכרזה בלבד.
שלושה חודשים אחר הבר המצווה
בשם משמואל (פ' כי תצא שנת תרע"א) כתב שמזה חזינן שעיקר תוקף אישיות האדם נבנה בג' חדשים אלו -מיד אחרי שמקבל עליו עול מצוות, ואם כן מדה טובה מרובה שיכול בשלשה חדשים אלו לקבל על עצמו עול מלכות שמים וחיזוק בעבודת השם למשך כל ימי חייו עד שימות זכאי ולא חייב.