מסכת סנהדרין, דף סא'
בהלכות קרבנות ישנו מושג שנקרא "מחשבין מעבודה לעבודה". לדוגמא, בכל הקרבנות צריך לזרוק את הדם של הקרבן באותו היום. אם יזרקו את הדם למחרת, הקרבן פסול. עכשיו, מה קורה אם בשעת שחיטת הקרבן, חשב השוחט שהוא מתכוון לזרוק את הדם למחרת, הוא רק חשב, הוא לא עשה כלום. האם זה בעייתי? התשובה היא כן, הקרבן פסול והוא נקרא פיגול. זה כבר לא משנה אם הוא יזרוק את הדם היום או מחר, כי עצם העובדה שכשהוא שחט, הוא חשב לעשות איסור ולזרוק את הדם מחר, אז כבר השחיטה שלו פסולה.
וזה נקרא "מחשבין מעבודה לעבודה" המחשבה שהוא חשב בשעת עבודה אחת, השחיטה, לגבי עבודה אחרת, הזריקה, פוסלת אותה.
בדף שלנו נחלקו ר' יוחנן ור' לקיש, האם הכלל הזה, של מחשבין מעבודה לעבודה, חל גם באיסור עבודה זרה.
ז"א, אם אדם שוחט בהמה, הוא רוצה לעשות על האש, והוא שוחט שחיטה כשרה למהדרין, אבל במחשבה שלו הוא חושב שאח"כ, אולי אחרי האוכל, הוא יזרוק את הדם של הבהמה לע"ז ח"ו. האם המחשבה שלו פוסלת את השחיטה, וגם אם הוא לא יזרוק את הדם, הבהמה אסורה ?
ובכן, ר' יוחנן אומר שהבהמה אסורה בהנאה, וריש לקיש אומר שהיא מותרת בהנאה.
לגבי שיטת ריש לקיש, שהבהמה מותרת בהנאה, מסתפקים התוס', האם היא גם מותרת באכילה?
מצד אחד אפשר לומר שבאכילה היא אסורה אפילו לריש לקיש, כי יש לנו בעיה נוספת. כיון שבשעת השחיטה הוא כבר חשב על עבודה זרה, הוא מומר לע"ז, ואסור לאכול משחיטתו של מומר. אך מצד שני אפשר לומר שהבהמה תהיה מותרת גם באכילה, וזו אינה שחיטה של מומר, כיון שהוא לא היה מומר לפני כן, אלא נעשה מומר בשחיטה הזו.