במסכת סנהדרין דף ס"א למדנו: תניא: "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ה), ומן ההדגשה "להם" למדים: להם, לאלילים, אין אתה משתחווה, אבל אתה משתחווה לאדם כמותך, ואין בכך איסור, שכן אין בכך עבודה זרה אלא קבלת מרות בלבד. יכול מותר להשתחוות אפילו אם אדם זה נעבד, שהוא נחשב בעצמו כעבודה זרה כדרך שהיה נעבד המן? — תלמוד לומר: "ולא תעבדם", שכל שהוא עבודה זרה — אסור לעבדו.
להשתחוות לנכרי הנושא צלב
לגבי שר נכרי שיש לו צלם קבוע בבגדו או בכובעו, אם יש צורך למסור את נפשו כדי שלא להשתחוות לפניו, כתב בתה"ד (סי' קצ"ו) שיש למנוע את ההשתחוות להם. עוד כתב: שהכומר מפרוסיה, שהיה בוינה וממונה על כל הנכסים, ידע שכאשר יש לו עסק עם יהודי, הוא מכסה את הצלם כדי שהיהודי יוכל לכבדו. עם זאת, בשם הר"ר יצחק מאופנהיים, הוא מביא שמה שאמרנו כאן – שדווקא אדם שנעבד כמו המן אסור להשתחוות לו – מלמד ששאינו נעבד, לא נכלל בכך.
וברמ"א, יו"ד סי' ק"ן (סעיף ג') כתב כי שרים או כמרים שיש להם צורת ע"ז בבגדיהם או שנושאים צורת חמה לפניהם, כדרך ההגמונים, אסור להשתחוות להם או להסיר את הכובע לפניהם, אלא רק בדרך שאינה נראית, כמו מי שנתפזרו מעותיו לפני הע"ז ויפנה לאחוריו, או שיקום לפני שיבואו, וכן יסיר את כובעו וישתחווה לפני שנכנסים. יש מקילים בכך, בטענה שידוע שגם הגויים אינם מסירים את הכובע בשביל הכהן אלא רק בשביל השר. מסיים הרמ"א: ונכון להחמיר כסברא הראשונה.
הגר"א שם השיג על המקילים, ולטעמו יש להביא את דברי תוספות כאן, שמדובר באיסור מוחלט, כפי שנאמר (בד"ה רבא) שמרדכי לא השתחווה להמן משום שהיה לו צורת ע"ז חקוקה על גבו.
ערבים שעובדים לאבק ברגליהם
הפרי חדש (או"ח סי' קי"ג) תמה האיך השתחווה אברהם אבינו להמלאכים - הערביים שבאו לבקרו, כמוש"כ "וישא עיניו וירא שלשה אנשים וגו' וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה", והרי הערביים משתחוים לאבק שעל רגליהם, שלכן אמר להם "רחצו רגליכם" כדאי' בב"מ (פ"ו ע"ב), וא"כ הי' עליהם ע"ז ואיך השתחוה להם אברהם.
ותירץ שאין האיסור רק אם הע"ז הוא כנגדו, אבל כאן שהאבק הי' מלמטה על רגליהם אין איסור, ולפ"ז כתב שאם השר רקום לו הע"ז על גבו, והוא פנים אל פנים אל מול הגוי, שרי לו להשתחוות לפניו.