לומדי הדף היומי במסכת סנהדרין (דף נ"ח) עסקו השבוע במצוות שבהן מתחייבים בני נח, והגמרא מביאה חידוש אודות בן נח המכה איש מישראל.
אמר ר' חנינא: גוי שהכה את ישראל — חייב מיתה, שנאמר כאשר ראה משה איש מצרי מכה איש עברי: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול."
והנה בחידושי הר"ן ביאר הטעם הוא משום שהוא הדין בגזל בן נח את הישראל, וא"כ הוא הדין בבן נח שהכה את איש מישראל - דמה לי חבל בממונו ומה לי חבל בגופו. מכאן העירו על דברי הגר"א וסרמן הי"ד בקובץ שיעורים בב"ק (אות נ"ה) שם כתב שלגוי אין איסור להזיק, דרק לישראל יש איסור להזיק, ואין היזק נכלל בשבע מצוות בני נח.
אולם מדברי הר"ן הנ"ל אנו רואים שלחבול בממונו הוא בכלל איסור גזל וחייב עליו מיתה כמו בדין אם יכה איש מישראל.
הלימוד ממשה רבנו
יש שהעירו על הלימוד שבן נח שהכה ישראל חייב מיתה, הנלמד מן הפסוק: "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול."
הרי במדרש מצאנו שביקש אותו מצרי להרוג את הישראל. אם כן, כיצד נלמד שבן נח חייב מיתה על הכאת ישראל מכך שמשה הרג את המצרי? ושמא הרגו משה למצרי מדין רודף כי רצה להרוג את האיש העברי?
עוד הקשו הרי אותו מצרי בא על אשתו הישראל ושמא התחייב מיתה מדין בן נח שבא על אשת איש שחייב מיתה בידי אדם. וא"כ מנ"ל שחייב מיתה על "הכאת ישראל"?
ומשמו של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל נאמר לתרץ מכך שכתבה התורה בהאי לישנא דוירא איש מצרי מכה איש עברי וגו' ויך את המצרי וגו', ללמדנו שעקב המכה לאיש עברי חייב מיתה. אפילו שהתחייב מיתה משום מדין רודף ומדין בא על א"א. בכל זאת נקטה התורה 'מכה' כדי ללמדנו כנ"ל.