במסכת סנהדרין דף נ"א (עמ' ב') אנו עוסקים בדיני מיתות בית הדין שאינן נוהגות בזמן הזה, ובכל זאת חכמים ראו לקבוע בהן הלכות למרות שהן הלכות 'לימות המשיח', שאז ישובו להיות תקפות ומעשיות.
וכך אומרת הגמרא:
אמר לו אביי: אלא מעתה שאין לנו לעסוק בהלכות שאינן תקפות לזמננו, שחיטת קדשים (מסכת זבחים) לא נלמד, שהרי כולה הלכתא למשיחא? אלא נקוט בידך אף דברים שאינם הלכה למעשה ודרוש וקבל שכר על הלימוד עצמו. כאן גם כן דרוש וקבל שכר.
דרוש וקבל שכר
כתב בבאר מים חיים (פר' צו), 'והנה בכל סדר קדשים שאינו נוהג עתה בעוונותינו הרבים אמרו חז"ל (סנהדרין נ"א ע"ב) הלכתא למשיחא אלא דרוש וקבל שכר וכו'.
מבאר שם הבאר מים חיים, שהכוונה בדברי הגמרא ‘בקבלת השכר’ היא להורות על כך שבכל מצווה ממצוות ה’ האדם הוא מקבל שכר על לימוד המצווה בפני עצמו, מלבד שכרו הטוב שיקבל על עצם קיום המצווה בעשייתה בפועל. וראיה לדבר ממה שאמרו (פאה ריש פרק א') "ותלמוד תורה כנגד כולם" וגם נענו כולם ואמרו (קידושין מ' ע"ב) תלמוד גדול ממעשה וכו', הרי ששכר הלימוד הוא חוץ משכר המעשה.
וכי אדם שעוסק בתורה אך אינו מקיים בפועל מצוות כמו מעקה ומזוזה מפני שאין לו בית וכדומה, ודאי שחס ושלום לא יקופח שכר התורה בזה, וכן בסדר קדשים, ודאי לא עלה על לב מעולם לגרע שכר לימוד התורה בשביל מה שאינו נוהג עתה, כי שכר הלימוד הוא שכר אחר משכר המעשה.
ביאור נוסף מבאר בעל הבאר מים חיים, ‘דרוש וקבל שכר’ סובב על דורשי ה' זרע אברהם אוהבו, שהם דורשים את ה' בכל לבבם וצמאים אליו לומר מתי אזכה להידבק בו יתברך ולעשות לו נחת רוח, ונפשם בחלה בהם חמדת הזמן ומשתוקקים לקיים כל המצוות כולם ברגע אחד. ועצם הדבקות של למוד התורה זהו השכר כאן.