מסכת סנהדרין, דף מט'
המשנה בדף שלנו מפרטת ארבע מיתות שנמסר לבית דין סקילה , שריפה, הרג וחנק. זהו סדר החומרה שלהם לפי דעת חכמים. והגמרא מנסה לברר מדוע זהו הסדר של החומרה?
ומסבירה שסקילה חמורה יותר משריפה, כיוון שזו מיתה שניתנת למגדף, למי שח"ו מקלל את השם, ולעובד עבודה זרה, שהמשותף לשניהם זה שהם כופרים בעיקר, כופרים בקב"ה, אז אם זה העונש שניתן על עבירות כ"כ חמורות, כנראה שזה העונש החמור ביותר.
אבל דוחה הגמרא ואומרת אדרבה, שריפה חמורה יותר, כיוון שהיא ניתנת לבת כהן, שמחללת את כבודו של אביה. עד אותו מעשה, כיבדו את אבא שלה לעלות לתורה ראשון, לברך ברכת המוציא, וכולי…ועכשיו בגללה, הוא כבר לא יכובד. ואם כן , אם שריפה זה העונש על עבירה כ"כ חמורה, כנראה שזה העונש החמור ביותר.
וצריך להבין, איך הגמרא משווה בין עובד ע"ז ומקלל את השם, שאלו אנשים שכופרים בעיקר, לבין בת כהן שמחללת את כבודו של אביה ? על פניו, כפירה בעיקר נשמעת הרבה יותר חמורה.
מתרץ הר"ן על פי דברי הגמרא בדף הבא, שם כתוב שהוקש כבודן (של אביו ואמו) לכבוד מקום (הקדוש ברוך הוא). שהרי בשניהם נאמרה המילה ''כבוד'': אצל ההורים כתוב "כַּבֵּ֥ד אֶת אָבִ֖יךָ וְאֶת אִמֶּ֑ךָ ולגבי הקב"ה נאמר " כַּבֵּ֣ד אֶת־ה֭' מֵהוֹנֶ֑ךָ ".
זאת אומרת שאנחנו מצווים לכבד את ההורים שלנו כמו שאנחנו מצווים לכבד את הקב"ה, וממילא פגיעה בכבוד ההורים שלנו דומה לפגיעה בכבודו של הקב"ה, ולכן הגמ' משווה ביניהם. מפה נלמד כמה חשובה מצוות כיבוד אב ואם, שהרי הקב"ה מקפיד עליה, כמו על כבודו שלו.