לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדיני יין מגתו. יין מגתו הוא יין בתחילת תהליך התסיסה כשלושה ימים הראשונים כמבואר בטור ושולחן ערוך או"ח סי' תקנב סעי' ב וזה מפני שאין הוא משמח את הלב. בדרך כלל ביין לבן מפסיקים את התסיסה על פי החלטת הייננים ועכ"פ זה לאחר כמה ימים ובזמן שלדעתם טעם היין הוא אופטימלי וגם תסיסתו מספקת. לכן אין הוא נחשב יין מגתו.
הפוסקים תמהו אמאי מברכין על יין מגיתו בורא פרי הגפך הלא בברכות (ל"ה ע"ב) מבואר דלכן תקנו ברכתם בורא פרי הגפן על יין מפני חשיבותו שמשמח וסעיד, וא"כ על יין מגיתו (-מיץ ענבים) שאינו משמח למה לא יברכר עליו שהכל נהיה בדברו, כמו שאר מי פירות.
ותירץ הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה סי' ד' שכיון שראוי שיצא מזה יין המשמח יש לו כבר חשיבות, ומברכין עליו בפה"ג, ואף ששמים חומרים בתוכו לעכב התסיסה ולא יהפוך ליין, אבל כיון שכבר חל עליו שם יין בתחלה, תו לא פקע מיני', ומברכיך עליו בפה"ג.
ברכת המזון על מיץ ענבים
הנה מצאנו שאם אדם בירך ברכת המזון על יין במקום על הגפן יצא ידי חובתו כמו שכתב השו"ע סי' ר"ח סע' י"ז ע"ש. ויש לעיין אם הלכה זו היא גם לענין מיץ ענבים.
והטעם שברכת המזון מועילה ליין, הביא הב"י סי' ר"ח ד"ה כתב ה"ר יונה בשם רבינו יונה בשם
רבני צרפת וז"ל: מדאמרין התם (ברכות ל"ה ב') דחמרא סעיד ומשמח והוינן ביה אי הכי נברך עליה ג' רכות ומהדרינן לא קבעי אינשי עליה, דמשמע דמן הדין היה לברך עליו לכתחלה כמו על הפת לא משום דלא קבעי עליו עכ"ל.
וכתבו הפוסקים שמשמע שכל הטעם שמועיל ברהמ"ז בדיעבד, הוא מטעם שנאמר גמ' שיין משמח וסועד. אבל זה שייך רק ביין ולא מיץ ענבים, שהרי ביין מגיתו אין שמחה, ומסתבר גם אינו סועד. והיוצא לדינא הוא שאם בירך ברכת המזון על מיץ ענבים לא יצא ידי חובתו, וחוזר לברך הברכה הראויה, ונראה שהוא הדין לעניין על המחיה שלא יצא.
ושמא גם כאן דעת הגרש"ז דלעיל שמיץ ענבים ראוי לשמח מעיקרו, הוא הדים אם יברך עליו ברכת המזון בדיעבד.