בתקופת חז"ל נהגו רבים למהול את היין במים לפני שתייתו - יין שלא נמהל ביין היה נקרא יין-חי כלומר חזק שמידת אלכוהול שבו גבוה יחסית, נוהג זה היה נפוץ, עד שסתם יין נקרא יין מזוג. שתיית יין מוזג הפכה לשתייה המקובלת בחברה ואילו יין שאנו מזוג היה פתח לתקלה ושיכרות וכאחד המאפיינים של ‘בן סורר מורה’ ששותה יין שאינו מזוג. כך גם יין שאינו מזוג הוא בספק ברכה. כפי שביאר הרמב"ם ‘והיה יינם חזק אינו ראוי לשתייה עד שנמזג הרבה. אותה מזיגה אפשרה לאדם להתבסם בין בגבול וליהנות מהשתייה, ובעיקר לשתות כדי רביעית ולהתחייב בברכה.
במשך השנים ניתן למצוא ראשונים שמבדילים בין יין שלנו ליין שלהם (היינו בקופת חז"ל) ההגדרה לשני סוגי היין כלומר בזמנם היין היה חזק יותר עם שיעור כוהל גבוה יותר מאשר בזמנינו. נעשתה תחילה בארצות צפון אירופה ומצויה היום בהרבה מספרי ההלכה.
יין שלנו - יין שלהם
פרופסור זהר עמר ביאר את יסוד החילוק בין יין חזק(שלהם) ליין חלש (שלנו) על פי המציאות בה גדלים ענבי היין. וככל שהיין נמצא במקום חם יותר כך הענבים מתוקים יותר ואז ניתן להפיק מהם אחוז כוהל גבוה במיוחד. אך כידוע לכולנו לעולם לא ניתן להפיק יין שיהיה יותר מ-15.5 אחוז כוהל, כיון ששמרי היין מתים כאשר הכוהל מגיע לחוזק שכזה (יש שהצליחו להגיה לחוזק של 17 אחוז באמצעות שמרי מעבדה מיוחדים אך לא בצורה טבעית.
ועוד כתב פרופ' עמר שהחום משפיע על המתיקות, שממנה מופק הכהל, ועל כן המקום האידאלי ליצור יין בחוזק המירבי הוא מענבים הגדלים בקוי רוחב המקבילים לארץ ישראל בין קו רוחב 30 לקו רוחב 40. מעל קו רוחב 40 בצורה טבעית לא מגיעים אלא לחוזק של 12 אחוז כהל, ומעל קו רוחב 45 לא מגיעים אלא לחוזק של 10 אחוז.
אנשים רגילים לשתות משקה כמו בירה שיש בו כהל, כשהיא 4-5 אחוז, לכן נראה שיין חזק אפשר למוזגו חדא אתלת, כי יין חזק הוא 15 אחוז כהל, ולאחר המזיגה יהיה בו 3.75 אחוז, ואם הוא 15.5 אחוז יהיה בו 3.87 אחוז. ויין השרוני הוא בערך 11.5 אחוז, ולכן אין למוזגו יותר מחדא אתרתי (33 אחוז), ואז יהיה בו 3.79 אחוז. המסקנה מזה היא ששם יין חל ביין שתסס רק כשיש בו קרוב ל4 אחוז כהל.
מיץ ענבים
לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדברי רבא שאמר : כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא -לאו חמרא הוא. דין זה הפך למחלוקת גדולה אצל האחרונים עם הופעתו של המיץ ענבים.
כיודע יין ניתן להפיק ע"י שריית השמרים במים או ע"י סחיטת הענבים. וכאן נשאלת השאלה האם צריך לשמור על יחס של רבע יין כנגד שלושה רבעים מים גם בסחיטת ענבים או שמא ניתן למהול אותו בכמות רבה יותר. נחלקו הפוסקים בדעת מרן הבית יוסף – לדעת המשנה ברורה דווקא יין המופק משמרים יש להקפיד על שיעור מים היינו 'חד על תלת', עוד כתב המשנה ברורה: שמרן הבית יוסף לא חלק בדבר זה על הרמ”א. אך לעומת זאת לדעת ערוך השולחן והכף החיים סוברים שדעת הבית יוסף היא גם ביין המופק בענבים.
ואכן אותו טקסט המופיע על התווית מרבית הבקבוקים של המיץ ענבים – ראוי לברכת בורא פרי הגפן לפי דעת מרן הבית-יוסף.
והרי לנו שזו רק דעת המחמירים בשיטת הבית יוסף כי לדעת המשנה ברורה הרי שדעתו זהה לדעת הרמ"א.