הדף היומי בקיצור ובתמצות | בבא בתרא דף פה

כליו של אדם קונים בכל מקום, ואפי' בסימטא, אבל ברה"ר לא קנה, דאין כלי קונה אלא במקום שיש לו רשות להניחו שם.

ד' מידות במוכרין- אם המידה אינה של שניהם, לפני שנתמלאה המידה היא של המוכר ואם נשפך היין או שהוקר זה למוכר ויכול לחזור בו, ואחר שנתמלאכה המידה היא של הלוקח, ואם המידה של אחד מהם, אם הם בסימטא או בחצר שאינה של שניהם קנה בעל הכלי את מה שנכנס בו, אבל ברשות מוכר לא קנה הלוקח אלא אם הגביה או שהוציאם מרשות המוכר, ואם הם ברשות הלוקח קנה הלוקח מיד כשקיבל עליו המוכר למכור. ואם היו הפירות מופקדים לא קנה הלוקח אא"כ ייחד לו הנפקד או שהכיר לו את מקומם.כליו של לוקח ברשות מוכר

דף פ"ה:

רב ששת מסתפק אם כליו של לוקח קונים ברשות מוכר או לא.

רב ששת פושט ממה שאפשר לגרש ע"י זריקת הגט לקלתה סל או לחיקה על הבגדים שלובשת של האשה.

הגמ' דוחה די"ל דאיירי שקלתה תלויה בה ודמי להגבהה שקונה בכל מקום, ולר"ל מספיק שהיתה קשורה לה, וכן י"ל דאיירי שהיתה מונחת בין ירכותיה שאין אדם מקפיד על מקום מושב אשתו, וכבר לפני כן

היה קנוי לה, או שהיה בעלה מוכר קלתות ואינו מקפיד על מקומם בבית והא דאיתא בברייתא שמשיכת חמריו ופועליו של המוכר לביתו שניהם יכולים לחזור בהם (דלא סמכה דעתיה).

ומבואר שכליו המיוחד לכך, ולריו"ח מקום קלתה וחיקה קנוי לה. של הלוקח לא קונה, ולא קונה בין בפסק קודם שמדד ובין במדד עד שלא פסק, אבל אם פירקם והכניסם לתוך ביתו ופסק עד שלא מדד, שניהם לא יכולים לחזור בהם, ואם מדד קודם שפסק של מוכר ברשות לוקח קנה הלוקח ואין כלי המוכר מעכב את הקנין.

מפני שהרשות מבטלת את כח הכלי, וא"כ כ"ש שכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה. והגמ' דוחה דאיירי כששפכם ע"ג קרקע, או דאיירי בחבילות שומים שאינם בתוך שקים.