הדף היומי בקיצור ובתמצות | בבא בתרא דף עח

מכירת חמור וכליו

המחלוקת במתני'- המוכר חמור בסתמא, לת"ק לא מכר את כליו, ולנחום המדי מכר גם את כליו, ולרבי יהודה אם היו הכלים על החמור ואמר מכור לי חמורך זה, הרי הכלים מכורים, דכיון שידע שזה חמורו כוונתו להוסיף את כליו למוכרה כמות שהיא עם הכלים שעליה, אבל אם אמר חמורך הוא שזה משמע לשון שאילה האם הוא חמורך ותמכרנו לי, שאינו יודע שהוא שלו כוונתו לשאול אם מוכר לו חמור זה, ולכן אין הכלים מכורים. אם אמר לו היא וכל מה שעליה הרי כולם מכורים.

באיזה כלים נחלקו - עולא מבאר שנחלקו בשק ודיסקיא העשויים למשאוי החמור וכומני (מרכב הנשים וגם הוא ממין משאוי שהאשה יושבת כמשאוי, דסתם חמור הוא לרכיבת אנשים), לת"ק אינם בכלל המכירה אפילו אם אמר שהוא מוכר חמור וכליו, דסתם חמור הוא כדי לרכב, ולנחום המדי הם בכלל המכירה דסתם חמור למשאוי, ואע"פ שלא אמר לו שהוא מוכר חמור וכליו ואוכף מרדעת קילקלי וחבק לכו"ע הם בכלל המכירה דהם עשויים בין לרכיבה בין למשאוי.

הגמ' מסתפקת אם מחלוקת חכמים ונחום המדי בשק ודיסניא היא בעודן עליו, אבל אם אינם עליו מודה נחום המדי שאינם בכלל המכירה, וגם אוכף ומרדעת לא קנה באינם עליו, או שהמחלוקת היא כשאינם עליו, אבל אם הם עליו מודים חכמים שהם בכלל המכירה, (והא דקאמר שאם אמר לו היא וכל מה שעליה הרי כולן מכורים, הכונה שאמר לו היא וכל מה שראוי להיות עליה), או שנחלקו בב' האופנים. הגמ' מנסה לפשוט ספק זה מכמה מקומות, והגמ' דוחה ראיות אלו.

דף ע"ח:

התנאים הסוברים שכשאדם מוכר דבר מכר גם את כל תשמישיו - לר"א המוכר בית הבד מכר את הקורה. לרשב"ג המוכר עיר מכר את הסנטר. לר"מ המוכר כרם מכר תשמישי כרם. לרבי נתן וסומכוס המוכר ספינה מכר את הדוגית. לנחום המדי המוכר חמור מכר את כליו. ואין הכונה שדבריהם שוים, אלא שכולם בשיטה אחת להוסיף דברים יותר מרבנן שחולקים עליהם, אמנם ר"מ סובר כמו האחרים, שהרי לר"מ כל תשמישי הכרם בכלל המכירה.

מכירת בהמה ובנה- המוכר בהמה ובנה, הבן כלול במכירה, ואם לא אמר שמוכר את הבן, אין הבן בכלל המכירה, ואם אמר שמוכר חמור מניקה, מכר גם את הסייח -בן החמור (נקרא סייח מפני שמהלך אחר סיחה נאה למקום שהאדם חפץ, אבל זקן צריך מרדע), אבל אם אמר שהוא מוכר פרה מניקה, לא מכר את בנה, דאיכא למימר דכוונתו שצריך את החלב ואם אין לה חלב הוי מקח טעות.

מכירת אשפה בור כוורת ושובך- מכר אשפה מקום גבוה או עמוק ג' שרגיל לתת שם את הזבל של הבהמות מכר זבלה. מכר בור מים לתנא דמתני' מכר גם את מימיו, והיינו כרבי נתן, אבל לרבנן לא מכר מימיו. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך מכר יונים הנמצאות בשובך ואלו הבאות לתוכו. דכל אלו בטלים לדבר הקבוע, אבל אם מכר את הזבל וכר שאינם קבועים, פשיטא שלא מכר את הדברים הקבועים. והלכה כתנא דמתני', דסתם דמתני' ומחלוקת דברייתא הלכה כסתם דמתני, אמנם אם יש אמורא החולק על המשנה ואומר שמתני' כיחידאה הלכה כאותו אמורא.

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון וכו'- אף שלפי פשוטו הכונה שבלעם וחבריו נתנבאו שסיחון ינצח את מואב, מ"מ פרשה יתירה היא, דהא דעמון ומואב טיהרו בסיחון ילפינן מדכתיב "והוא נלחם במלך מואב הראשון", הלכך לדרשה כתבה משה רבינו שיאמרו המושלים ביצרם -צדיקים, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה שמפסיד

רווח ממון מחמת המצוה או שנותן צדקה, כנגד שכרה המרובה לעתיד, ושכר עבירה כנגד הפסדה, ואם אתה עושה כן תיבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב. ואם האדם משים עצמו כעיר שמהלך אחר יצרו, או שיש בו גסות הרוח, או רשע שאומר שאין חשבון אין דין ואין דיין, תצא אש של גיהנום ותאכלם.