דף ע"ז.
קנין שטר במסירה- אמימר קיבל מרבותיו שלהלכה אותיות נקנות במסירה כרבי, וכן מסקנת הגמ' בכמה מקומות, ור"ת ור"י גורסים הלכתא אין אותיות נקנות במסירה כרבנן, וכן הביאו בשם רב יהודאי גאון שאין אותיות נקנות בחליפין. ורב אשי אמר שכך זה מסברא שא"א לקנות דברים בדברים ע"י שטר אחר, אלא צריך מסירה, ולתוס' כוונתו לומר שמסירת השטר נחשבת מילי ולכן אינה מועילה. ומה שמצינו להלן שהקונה שדה קנה את השטר באגב, קנין אגב שאני, וכמו שמצינו שמטבע לא נקנה בחליפין ונקנה באגב.
אם אפשר לחזור מנתינת שדה או מכתיבת שטר- האומר לשניים זכו לפלוני בשדה ע"י סודר, וכן עשו, וכתבו לו את השטר, יכול לחזור בו ולומר שלא יכתבו שטר, אע"פ שאמר כתבו ותנו, דאין עושין שטר בע"כ של נותן (אמנם בסתמא עושין, דסתם קנין לכתיבה עומד), אבל לא יכול לחזור בו מנתינת השדה מפני שכבר זכה, דזכין לאדם שלא בפניו. אבל אם אמר שיזכו בשדה ע"מ שיכתבו שטר, יכול לחזור בו גם מנתינת השדה, דכוונתו שלא יזכה עד שיגיע השטר לידו. ורבי חייא בר אבין מוסיף שאם המוכר כתב שטר לפני המכירה (שהרי כותבים שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו כיון שרק המוכר יכול להפסיד מזה), אם החזיק הלוקח בשדה, קנה את השטר בכל מקום שהוא בקנין אגב שהרי דעתו של המוכר להקנותו לו.
דף ע"ז:
מכירת קרון ופרדות- המוכר קרון לא מכר את הפרדות, אא"כ הם אדוקים בקרון, ואם מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. מכירת צמד ובקר- המוכר את הצמד לא מכר את הבקר, וכן אם מכר את הבקר לא מכר את הצמד. והיינו במקום שהרוב קורים לצמד צמד ולבקר בקר, ויש שקורים לבקר צמד, ונחלקו ר"י וחכמים אם הדמים ראיה וכדלהלן. ואם כולם קורים לצמד צמד ולבקר בקר לכו"ע לא מכר לו בקר, ואם כולם קורים לבקר צמד, אף לחכמים מכר גם את הבקר.
שיטת רבי יהודה שהדמים מודיעים- לר"י אם שילם על הצמד מאתים זוז, קנה גם את הבקר, שהרי מחירו של צמד אינו מאתים זוז, ולחכמים אין הדמים ראיה דאוקי ממונא בחזקת מריה, והא דלא הוי לרבנן ביטול מקח כדין כל אונאה ביותר משתות, שהרי לרבנן דווקא בעבדים שטרות וקרקעות אין ביטול מקח (ולא בס"ת בהמה ומרגלית כשיטת ר"י), הכא כיון שהאונאה היא בכדי שאין הדעת טועה אין ביטול מקח, דאמרינן שנתן לו מתנה.