דף ע“ב - ע“א
הקדיש שלשה אילנות קטנים ממטע עשרה
בבית סאה, הקדיש קרקע ואילנות שביניהם, ופודה
האילנות והקרקע כשדה אחוזה שהאילנות בכלל
השדה, ואם נטועים יותר מעשרה בבית סאה או פחות
כיון שהמקדיש בעין יפה מקדיש גם לחכמים הקדיש
הקרקע ביניהם ונפדים כשדה אחוזה, לרבי שמעון:
נפדה לפי השווי שבעין רעה הקדיש ולא הקדיש
קרקע ביניהם, גם אם הקדיש האילנות וחזר והקדיש
הקרקע צריך לפדות האילנות בשווי, והקרקע נפדה
כדין שדה אחוזה.
המקדיש שדה, לחכמים: הגם שסוברים במכר
שבעין רעה מוכר, מודים בהקדש שבעין יפה
מקדיש, ולכן הקדיש הכל גם דברים שאינם בכלל
מכר, לרבי שמעון: בעין רעה הקדיש ושייר לעצמו
הכל כמכר ולמסקנת הש“ס שייר גם חרוב המורכב וסדן
השקמה ואינם יונקים מהקדש ששייר לעצמו גם קרקע
כדי יניקת האילנות [ולא כהוי אמינא בש“ס שסובר בעין
יפה הקדיש, ורבי שמעון במשנה שאמר שהקדיש חרוב
המורכב וסדן השקמה הוא לדברי רבנן]
דף ע“ב - ע“ב
הלוקח שדה מאביו ומת האב והקדישה דין הפדייה
כשדה אחוזה כיון שבשעה שהקדישה היה ירושה
ואחוזה בידו, לקחה מאביו והקדישה ומת האב –
לרבי מאיר: אין דינו כשדה אחוזה, לרבי יהודה ורבי
שמעון: דינו כשדה אחוזה מריבוי שנאמר ’ואם את שדה
מקנתו אשר לא משדה אחוזתו‘ כיון שהיה צריך לומר
אשר לא אחוזתו או לא שדה אחוזתו ולא אשר לא משדה
אחוזתו, דורשים שדה שהיא ראויה להיות שדה אחוזה
נפדה כשדה אחוזה.
חרוב המורכב וסדן השקמה יש לו תורת קרקע
וחשיבות בפני עצמו, ולכן מכר שדה אינם נמכרים עמה,
ויש להם תורת אילן שאם מכר עם עוד שני אילנות יש
ללוקח קרקע כדין קונה שלשה אילנות, ואין החשיבות
מגרע שאינם מצטרפים.
עומר שיש בו סאתיים יש עליו תורת גדיש ופטור
משכחה שנאמר ’ושכחת עומר‘ ולא גדיש, ויש עליו תורת
עומר שאם שכחו עם עוד שני עומרים שאין בהם סאתיים
גם הם פטורים ששני עומרים שכחה שלשה אינם שכחה,
הגם שבלי זה הוא פטור.
המקדיש שדה, לרבנן: הקדיש חרוב המורכב וסדן
השקמה שהקדיש בעין יפה, לרבי מנחם ב“ר יוסי: לא
הקדיש שסובר כרבי שמעון שמקדיש בעין רעה.