בימי מלחמת העולם, אנשים רבים יצאו מלנדון המופגזת ללא הפסקה, ועברו להתגורר בעיר השדה, בשל סכנות של התקפות מהאוויר, ונתיישב קיבוץ יהודי שומרי מצוות, במקום שלא היה קיים שם קודם ציבור יהודי, ונתעורר שם צורך במקווה, ונדבה רוחו של נדיב לב, להקים מקווה בחצר ביתו שקנה שם.
בתום המלחמה, שבו רובם של המתגוררים שם ללונדון, אבל מספר משפחות נשארו שם, ונהגו חיי ציבור בתפילה ת"ת ועוד, והם המשיכו להשתמש במקווה. הנדיב הנ"ל רצה למכור את ביתו וטען שמאחר ולא ניתן למכור הבית בלי החצר, והוא השאיל את חצרו רק באופן זמני כל עוד שיגור שם, עד אשר יעבור זעם המלחמה, ותחזור אפשרות לחזור ללונדון, על כן על הקהילה לקנות ממנו את הבית, או לפנות את המקווה, למען יוכל למכור את הבית והחצר לאחרים. וראשי הקהילה טוענים שכל עוד יש שם יהודים הצריכים למקווה, יש להם רשות להשתמש בה.
צריך לדעת לדבר
בעל השרידי אש (סימן פג) פסק מן הגמרא שלמדנו השבוע בדף היומי, וכך כתב: עיין ב"ב דף עא זה פירש וזה לא פירש, והרשב"ם פירש בשם רבנו חננאל שבמוכר, על הלוקח לפרש, דכיון שנותן דמים לא מתבייש מן המוכר, אבל מקבל מתנה מתבייש, ואין לו לפרש ולשאול, הילכך על הנותן לפרש, ואם לא פירש קנה הכל. ואם כן גם בנידון דידן היה לנותן לפרש ומדלא פירש מסתמא נתן מתנה עולמית.