לומדי הדף היומי עסקו השבוע בנושא "שטר כיס היוצא על היתומים" כלומר מאחר שיתומים בד"כ אינם מצויים בעסקיו המסועפים של אביהם, התורה העניקה להם משקל יוצא דופן בבית הדין והדיינים יכולים לשים בפי היתומים ולטעון עבורם טענות שיחייבו את התובע להישבע או להמציא ראיות מוצקות לתביעתו מה בדרך כלל אין צריך להמציא בדין רגיל.
מחלוקת גדולה קיימת בין הראשונים בדבר סוגי הטענות שבית הדין רשאי לטעון עבור היתומים, לדעת בעלי התוספות (ע/א ד"ה "ולימא ליה") בית הדין רשאי לטעון טענות סבירות, אך אין הוא רשאי להטיח בפני התובע טענות בלתי מסתברות.
איזו טענה למשל היא בלתי סבירה?
מס הכנסה באשכנז
בקהילות אשכנז, היו חייבים להעריך מידי פעם ההון העצמי ולפי שומתם חייבום במיסים באותה העת לפני כשלש מאות וחמישים שנה יהודי אמיד בשם ר' יעקב פיסק שהיה מעריך את הונו מעת לעת, ומשלם את מיסיו בהתאם. והנה ר' יעקב הסתלק לבית עולמו, ויורשיו גילו כי ערך הירושה גבוה פי שלשה מן השווי שהצהיר עליו ר' יעקב. גבאי הקהילה מיהרו לתבוע מן היורשים את תשלומי המיסים בגין השנים האחרונות.
אולם, היו שביקשו לטעון עבור היורשים, כי יתכן שר' יעקב התעשר בסמוך לפטירתו, לאחר גביית המיסים האחרונה, ולפיכך אין לדרוש מן היתומים תשלומי מיסים בגין השנים שקדמו לתשלום האחרון (שו"ת "צמח צדק הקדמון" סימן כ"ד).
בן פורת יוסף
אולם בעל "חוות יאיר" (שו"ת סימן נ"ז, נ"ח) אשר דן בשאלה דומה, קבע כי טענת התעשרות פתאומית נחשבת טענה בלתי שכיחה ובלתי מציאותית, ואין לנו להוציא את הנפטר מטבעו של העולם, שבני אדם מתעשרים לאט ובעמל רב. כדי להדגיש את דבריו הוא כתב בתמיהה, וכי עלינו להניח "דחצה דג כיוסף מוקיר שבי, או דאעשר ממילי דחוץ לסדר העולם?"
לפיכך, אין בית הדין רשאי לטעון עבור היורשים, כי המת התעשר באופן פתאומי שאינו מדרך העולם, ועליהם לשלם את החוב הנדרש.