לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדין המוכר את הבית, אלו חפצים או דברים מסוימים נכללים במכירה ואלו לא. כמו למשל - 'בעי רבי אלעזר: מלבנות (משקופים) של פתחים מהו... כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי,(שמחוברים בפיסי עץ קטנים) מאי? תיקו.
הרמ"א (בחו"מ ריד, יא) כתב שלהלכה חיבור יתדות אינו חיבור ואינו בכלל המכירה, שכיון שנשארה הבעיה ב'תיקו' - נשאר הממון בחזקת המוכר. (ואף השו"ע אינו חולק על כך – כן כתב הסמ"ע שם). ואף על פי שעכשיו הלוקח כבר מוחזק בדירה, נחשב המוכר 'מוחזק', כיון שהספק נולד מעיקרא.
הכול כלול
ולפי זה כתב בשו"ת "שיבת ציון' (לרבי שמואל לנדא, בן ה'נודע ביהודה' - סי' קי. מובא בפתחי תשובה חו"מ שם וביו"ד רצא סק"ח), אודות המוכר דירתו ולא אמר 'וכל מה שבתוכה' למי שייכות המזוזות הקבועות בה שכיון שאסור למוכר ליטול מזוזותיו כשיוצא (עיין המשך הכתבה), אם כן, הספק אינו אלא על דמיהם, האם המזוזות נכללו במכירה ואין על הלוקח לשלם דמיהם, או אינם כלולים וחייב לשלם, אבל הן עצמן שייכים בכל אופן לקונה. כיון שכך, נחשב הלוקח מוחזק, והמוכר הוא התובע, ונתהפך הדין, שכיון שעלה ב'תיקו' - פטור הלוקח לשלם.
הרב וואזנר חולק
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ב קנט) השיג על דמיון הנידונים; יש לחלק בין מלבנות הקבועות בפתחים ובחלונות, שהם מצורכי הבנין ומגופו, ובין מזוזה שהיא מצוה המוטלת על הדר בה. ומהיכא תיתי לומר שעל המוכר לממן את מצוותו של הלוקח. ומה שאינו רשאי להורידה - אין זה מוסיף כח לזכות הקניה של הלוקח, ואם כן נראה שיש זכות דמים למוכר על הלוקח. ועל כל פנים, גם אם נחשיב את הלוקח כמוחזק, כיון שמותר למוכר להחליף מזוזה מהודרת במזוזה פשוטה, בעוד הבית ברשותו, שוב יכול המוכר לטעון, הגם שאסור לי ליטול את המזוזה, הייתי יכול לקבוע מזוזה פשוטה ואין לך זכות בזו המהודרת. ולכן הסיק, שעכ"פ צריך הלוקח לשלם למוכר את ההפרש במחיר בין מזוזות יקרות לפשוטות.
מדוע אין לקחת את המזוזות
בגמרא במסכת בבא מציעא (דף קב.) תנו רבנן, המשכיר בית לחבירו, על השוכר לעשות מזוזה, וכשהוא יוצא ועוזב את הבית ששכר לעבור לדירה אחרת, לא יטלנה בידו ויצא, אלא ישאיר את המזוזות קבועות בבית שעוזב. ומעשה באחד שנטל את המזוזה (כדי להעבירה לבית שהולך לגור בו), וקבר את אשתו ואת שני בניו. (דהיינו שאף כשאדם עובר דירה, אסור לו לקחת את המזוזות מן הבית שהוא עוזב, ואם הוא עושה כן, יש סכנה שחס ושלום ימותו אשתו ובניו).
ובנמוקי יוסף שאסור ליטול את המזוזות מן הבית שעוזב אותו, לפי שעל ידי המזוזות חלה קדושת השכינה על הבית, ובנטילת המזוזות מסתלקת השכינה.
הריטב"א כתב טעם לסכנה שיש בסילוק המזוזות, לפי שהמזוזה עומדת בפתח לשמירה על הדרים בבית, ולכן המסלק את המזוזות מן הבית גורם סכנה לאותם שיבואו לדור בבית אחריו,
למרות שעיקר החיוב לשים מזוזות מוטל על הדיירים החדשים שבאים לדירה ולא על הדר בה בעבר. ומכל מקום כך הם הדברים על פי פשטן, לפי שחששו חכמים מאד לסכנה שיש בהעדר מזוזות בבית ישראל, ולפי שאפשר שהדיירים החדשים ישתהו איזה זמן עד קביעת המזוזות החדשות, אסרו על הדיירים שעוזבים ליטול עמם את המזוזות.