'פן נרבה' או 'כן נרבה' | גזירת הכליה על כלל ישראל בעקבות קושי השעבוד

תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע, מיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו (ולא ע"י עובדי כוכבים - רש"י) אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

ונחלקו רבותינו הראשונים בביאור דברי הגמרא:

הרשב"ם פירש: אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין - במה שלוקחין נשים שאינם סבורים שיש איסור בדבר ואל יהיו מזידין דמשום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלוה ונמצאו מזידין הלכך לא גזרינן, ומשמע מדבריו שבאופנים כאלו לכתחילה ראוי להימנע מפו"ר.

נשואיים עשר שנים ולא נפקדו

המרדכי (מסכת יבמות) כתב:

שאנו נוהגים שלא לכוף להוציא את אשתו אפילו אם שהו יותר מעשר שנים על פי הגמרא הנ"ל שדין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים אלא שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בו. הלכך, לכל הפחות אין כופין להוציא את האשה על כך.

בהדי כבשי דרחמנא למה לן

בפני שלמה כתב שדברי הגמרא בב"ב הם לא להלכה שהרי הם נסתרים מדברי הגמרא בברכות לגבי חזקיה המלך ובסוטה לגבי מרים ועמרם.

עוד מצאנו במשך חכמה שכתב ללימוד זה בשמיכות הפסוקים

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ ... וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ.

מבאר המשך כחמה 'כמין חומר'  על פי הברייתא דילן בדין שנגזור על עצמינו שלא נישא נשים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו (ולא ע"י עובדי כוכבים רש"י) לזה אמר כי אף בשעה שיש חרב ושפיכות דם הרבה אין לכם להביט על זה כי אנכי אדרוש את נפש האדם "ושופך דם האדם הוא ישפך", "רק אתם פרו ורבו" ולא תאמרו למה נלד לבהלה ולכיליון מוטב שיהיה כלה מאליו - אין לכם להביט על זה .

ולכן כתיב (בשאילתות דרב אחאי פ' ברכה שאילתא קסה) דמצוה ליקח נשים ולהוליד בנים מקרא (דירמיה כט ו) "קחו לכם נשים והולידו בנים" כוונתו דאף בעת הגזירה והגלות מצוה לפרות ולרבות כמו ירמיה שציווה לבני הגולה בבבל.