גדר טובה עושה שכנים טובים | על שרטוט גבולות בצמח החצב

הפרדת רשויות

צמח ה'חצב' הוא גבוה ונראה למרחוק, שותלים שורת חצבים בגבול השדה, הנחשבת למחיצה וחומה התוחמת . על כן צמח זה מפסיק בנכסי הגר, שכל הקודם לזכות בהם, הרי אלה שלו. אם יש שורת חצבים באמצע, התופס בצד אחד של השדה, לא קנה את הצד השני, כי החצב גורם שהם יהיו שני שדות נפרדים

צמח החצב שורשיו יורדים כלפי מטה ולא מתפשטים לצדדים בו תיחם יהושע את גבולי ארץ ישראל שיגדל על הגבול ולא יחדור לתחום הזולת וזה מלמד את האדם שלא להיכנס לתוך תחומו של הזולת.

כעקרון גם סימן סמלי נחשב כגבול, וכדי להבדיל בין שדה של שני שכנים, אין צורך במחיצת ברזל מחושל ומחוסם, ולא באבנים כבדות, אלא די בפקעות במעמקי האדמה, הרדומות רוב חודשי השנה, וצריך לחפש אחריהן, ורק לקראת עונת הגשמים מזדקרים מהם גבעולים ארוכים וגמישים . מטרת הגבול אינה לעצור גנבים, אלא רק להזכיר היכן עובר קו הגבול, גם תזכורת כזו נחשבת כגבול גמור, עד שהיא אינה מאפשרת לזוכה בצד האחד לקבל את הצד השני, כי זה נחשב כגבול בלתי עביר . הגבול לא נועד לעצור מקנה צאן ובקר או גנבים, אלא רק סימן ותזכורת  

החצב מאכל לצבאים

במדרש אנו מוצאים שנח הכניס לכל חיה ובהמה את האוכל המיוחד לה:

רבי אבא בר כהנא אמר: הכניס עמו זמורות לפילים, חצובות (=חצבים) לצבאים, זכוכית לנעמיות (=יענים)

עוד היום נוהגים הפלחים בטרבלוס וגם באל עריש לתחם את שדותיהם בצמחי הבצלי הזה, וכן העידו סופרי הרומאים שהיה נהוג בזמן ההוא לתחוב יחור של תאנה בירק הבצלי הזה לשמר על התאנה מפני התולעים, וגם בדבר אכילת הצבאים העיד החכם שוינפורט כי מינים דומים לזה בארץ ישראל הם באמת מאכל צבאים. (מילון העברית)

החצב "נביא הגשם"  

כבר בגן הילדים נהגנו לדקלם "החצב פורח, הסתיו אורח והקיץ בורח". והיו חקלאים שהעניקו לו את השם המפוצץ : "שרביט מלכות סוף הקיץ." והבקיאים יכולים לצפות גשמי השנה הבאה ע"י גובה העלים של החצב.

החצב והצבר

בספר ויען עמוס כותב  - 'הנדי' הוא פרי שקליפתו כולה קוצים אבל מבפנים פריו ניתן לאכילה ונחמד הוא ופה בארץ קורים לו סאברס וויש אומרים שהוא החצב הנזכר בגמ' שבו תיחם יהושע את הארץ שכן עד היום הזה האכרים ובעלי השדות נוטעים סאברס בגבולי השדות למנוע את הגנבים מליכנס ובביצה דף כ"ה ע"ב חצובה מקטע רגליהון דרשיעיא וכו' יש גורסים הצובר ומפרשים שהוא פרי הסאברס הנ"ל כתב