לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדין מעניין: כמפורסם ישנם אופנים שיכול הבעל לטעון על מעשה אשתו 'שנתנה עיניה בגרושין' ולכך דואגת לבטח את עצמה. למשל : אדם שנשא אישה וקנה דירה מכספו והאשה דורשת שיכתוב את הדירה גם על שמה והוא מסרב בטענה שהיא אומרת זאת כיוון. שחושבת על מיתה או על גירושין האם יש צדק לטענתו?
החתן הנדיב
אך מקרה הפוך בא לשולחן בית דין מוכר וותיק. נשעה באדם שהשיא את בנו וכמנהג גֻּבְרִין יְהוּדָאִין קנה לו דירה ששווה הון רב. האב היה סוחר ממולח ואמר לבנו החתן דנן:
קח את הידרה בני, אך בתנאי שלא תרשום את שם הכלה על הדירה. 'בטאבו אני רוצה רק את השם שלך'.
החתן הסכים אך הכלה החלה לנדנד לו התמרמרה ולא נתנה לבעלה הטרי מנוח.
האם הבן ראשי לרשום את שמה של אשתו למרת רוחו של האב?
שלך בטאבו
הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: נוטה לאסור על הבן והוא מסוגיית הגמרא שלנו, כי יש לומר שהלכה נתנה עיניה בגירושין והנה החתן טוען שנעלבה מכך שלא רשמו חצי דירה על שמה. ואולי באמת לא מגיעה לה, כי עיניה נתנה בגירושין.