דף נ‘ - ע“א מכירה בנכסי מלוג. על מנת שישמש רבו ראשון ל' יום.
איש שמכר נכסי מלוג ומת, האשה מוציאה מיד הלקוחות שאין לבעל זכות בנכסי אשתו אלא לאכול פירות בחייה וליורש גוף קרקע לאחר מיתתה. אשה שמכרה גוף נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות שעשו רבנן הבעל כלוקח ראשון. המוכר עבד והתנה עם לוקח שישמש רבו הראשון שלושים יום, לרבי מאיר: אם הכהו ראשון ומת לסוף שני ימים מחמת מכה פטור שישנו בדין ’אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא‘ שקנוי לו לקניין פירות וסובר קנין פירות כקניין הגוף, אך שני אינו בדין יום או יומיים ולכן הכהו השני ומת לאחר שני ימים חייב מיתה,
לרבי יהודה: השני ישנו בדין יום או יומיים ולא ראשון וסובר קנין פירות אינו כקניין הגוף, לרבי יוסי: שניהם בספק דין יום או יומיים וספק אם קנין פירות כקניין הגוף וספק נפשות להקל, לרבי אלעזר: שניהם אינם בדין יום או יומיים שנאמר ’כי כספו הוא‘ כספו המיוחד לו, וצריך שיהא מיוחד לאחד לגוף ולפירות.
איש ואשה שמכרו נכסי מלוג ומכר האיש פירות ומכרה האשה גוף הוא מכירה, וגם מכר האיש וחזרה ומכרה האשה אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כשמכר נכסיה, ולרבי אלעזר שכל שאין מיוחד לו בגוף ופירות אינו נקרא כספו אינם יכולים למכור.
איש שיש לו ראיה בעדים או בשטר שמכרה לו אשתו נכסי מלוג הוא מכירה, שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כשמכרה בשבילו נכסים.
דף נ‘ - ע“ב
החזיק בשדה חבירו בחפירת בורות שיחין ומערות, ללישנא קמא לרב: הוא חזקה מיד שאין אדם רואה שמזיקים בשדה ושותק, ללישנא בתרא: הוא חזקה בג‘ שנים כשאר דיני חזקה. מי שהחזיק להוציא מביתו לחצר חבירו עשן וריח רע אין חזקתו מועלת להזיק חבירו.
אין מחזיקים בנכסי אשת איש ששתקה משום שסמכה על בעלה שימחה, או משום שהמחזיק אכל פירות משום שהבעל מכר לו זכות באכילת פירות אבל לא קנה הגוף שזה שלה, ואם אכלה מקצת חזקה בחיי הבעל וג‘ שנים לאחר מיתת בעלה היה לה למחות והרי זה חזקה בטענה שקנה השדה ממנה, ונאמן במיגו שאת מכרת לבעליך והוא מכר לי.
*מתוך עלון מחודדים