מעשה במלמד ודרדקיו שעסקו בדברי הגמרא המפורסמים 'המוציא מחברו עליו הראיה' ומיד עם סיום השיעור ותחילת ההפסקה ניגש אחד הילדים והסיר במהירות את המשקפיים של חברו הממושקף וכה אמר לו: עכשיו המשקפיים הללו ברשותי, זאת עובדה. אתה רוצה אותם בחזרה? תביא לי ראיה שהם שלך...
וכדי בזיון וקצף.
לומדי הדף היומי וודאי יודעים את התשובה לטענתו של אותו ילד מעצבן, והיא נלמדת מסוגייה בדף היומי שעוסקת ספציפית ב... עיזים אבל נכונה ואקטואלית גם למכוניות משוכללות בנות זמנינו.
שמור-מרחק, גנב לפניך
מעשה שהיה (או שלא) בראובן 'המוכר והאהוב' שבוקר אחד החל להשתמש במכוניתו של שמעון, שמעון ההמום זעק על חברו שהוא גזלן לפי כל הדעות ושיחדל לאלתר ממעשהו. ראובן לא התרגש יתר על המידה וטען שזהו הרכב הפרטי שלו וששמעון מכר לו את זה בכסף מלא ולראיה הרכב כרגע ברשותו ודין מפורסם הוא 'במטליטלין' ש'חזקה מה שתחת יד האדם שלו הוא' (שו"ע חו"מ סי' קלג ס"א) ואם שמעון טוען שהמכונית שלו יתכבד ויספק ראיות לטענתו.
הגמרא בבא בתרא עוסקת פחות בתחום הרכבים והנהגים, אך במעשה פשוט עם 'עיזים' נוכל גם אנחנו להסיק הלכה לנושא שלנו.
מעשה באדם מספרת הגמרא, שהחזיק ברשותו עיזים שהיו שייכים לחברו, התאבון בא עם העיזים והוא החליט שהם שלו. אך הגמרא אומרת שחומד העיזים אינו יכול להסתתר מאחורי טענת "מה שתחת יד האדם שלו הוא" המקובלת במטלטלים/חפצים - ועליו להוכיח שהוא קנה אותם מבעל העיזים המקורי.
נייחים וניידים
את מהות ההבדל בין מטלטלים לעיזים מבאר הרשב"ם במקום. א, עיזים הולכות בעצמן ואילו מטלטלים הם נייחים. ב, מטלטלים נשמרים בבית ואילו עיזים אין אדם מאכסן בתוך ביתו.
המפרשים מבארים את שיטת הרשב"ם כך: כדי לגנוב מאדם חפץ נדרשת תעוזה גדולה כדי לפרוץ לתוך בית של אדם אחר ואין זו נחלתו אדם מן השורה. לכן כאשר החפץ תחת יד האדם סביר להניח שהוא שלו ולא גנב אותו מבית חברו. לעומת זאת עיזים למשל שהם עכשיו כאן ועוד שעה שם האפשרות שהם חדרו לרשות הזולת או סתם כך הלכו ברחוב זו התנהגותם הטבעית, וסביר שאנשים ירצו לאמץ אותם.
ומה אני עז?
הדמיון בין עז למכונית תלוי הוא בשני הטעמים של הרשב"ם שהזכרנו, מצד אחד המכונית או הרכב הם נייחים כמו חפצים ולא מקפצים 'כעיזה פזיזה' וטענת 'מה שברשותי שלי' שייכת גם כאן. אך לפי טעמו השני של הרשב"ם שעיזים אין דרכם להשתמר בתוך ביתו של אדם כן גם המכנית שחונה ברחובה של עיר והיום היא כאן ומחר שם.
או שמא יש לומר שלטענת 'מה שברשותי שלי' יש צורך בשני הטעמים וכוונת הרשב"ם לכרוך את הטעמים יחדיו.
מחלקות האחרונים
הגר"י גרוסמן בספרו נצח ישראל כתב שאכן די באחד מן החששות כדי לערר ולהזים את החזקה של ראובן(מה שברשותי שלי) והוא זה שצריך להמציא הוכחה שהרכב שלו ולא שמעון בעל הרכב המקורי.
אולם הגר"י סילמן כתב בספרו 'דרכי חושן' שהכניסה לרכב היא כמו כניסה לרשותו הפרטית של בעל הבית ויש לרכב דין מטלטלים הנשמרים בבית ואין חשש שאדם מן השורה יעשה כן. ולכן על שמעון להוכיח את בעלותו ושהרכב דנן באמת שייך לו.