דף נ"ד
*שוגג אטו מזיד. *נאמנות לאסור.
גזירת שוגג אטו מזיד 1. מטמא ומדמע, ר"מ גזר ומחייב שוגג, ור"י פוטר ולא גזר. 2. מבשל בשבת, לר"מ שוגג יאכל ולר"י לא. ותירץ דר"מ קניס בדרבנן דצריך חיזוק, ור"י קניס בדאוריתא דחמיר. 3. מנסך דדאוריתא, ר"מ גזר משום חומרא דע"ז, ור"י לא גזר דבדילי מיניה משום חומריה. 4. נוטע בשבת לר"מ יקיים ולר"י יעקור, ובשביעית לר"י יקיים ולר"מ יעקור. ומתרץ לר"מ ישראל מונין לשביעית ולא לשבתות ולא נחשדו ישראל על שבתות, ובאתריה דר"י חמיר שביעית. 5. אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאין, ר"מ לא קניס אף דהוי דרבנן, ודחי דגברא מתכוון לשלם. 6. דם שנטמא וזרקו בשוגג, דגברא לכפורי מכון. 7. מעשר בשבת בשוגג יאכל, ודחי דגברא מכוון לתקוני. 8. מטביל כלים בשבת, גברא לתקן כליו מכוון. 9. ביטול לכתחילה דרבנן ובנפלו ונתפצעו ר"י גזר דלא יעלו, ודחי דר"י חיש להערמה.
נאמנות לאסור 1. בטהרות שנטמאו, בזמן שעושה נאמן ואח"כ לא נאמן. וטעמא משום דבידו, או איירי דראהו ולא אמר לו שנטמא ורק אח"כ ראהו שוב ואמר. 2. אמר שנטמא ביום פלוני פליגי אם נאמן, ומיתי מכה"ג ביו"כ שנמצא לבדו ונאמן לומר שפיגל, ודחי דלמא אומר בקול ורואים את עבודתו דרך פשפש. 3. ס"ת לשמה וכתב האזכרות שלא לשמה והס"ת ביד הלוקח כשר והפסיד שכרו, שמא חשב שיפסיד רק שכר האזכרות. 4. אמר שלא עיבד הגוילין לשמה אף דס"ת ביד לוקח פסול, דיודע שיפסיד כל שכרו, ש"מ דאומר אמת.
שאלות לחזרה ושינון
דף נ"ד
גזירת שוגג אטו מזיד והמקרים (9)
נאמנות שאסור ומתי (4) ומ"ט.