שיעור הדף היומי ליום א תמוז, מסכת חולין ז

חבטינהו. בנפה חבטינהו לנקותם וויניר´´א בלע´´ז וליכא למימר לשון דישה דמעיקרא היו עומדים בקליפתן דאם כן אמאי לא אכלה מעיקרא הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי דכתיב ראשית דגנך ותנן בהדיא (פאה פ´´א מ´´ו) מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד אשר ימרח דכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי: נקרינהו. בידים מן האבנים והפסולת: ומי מיחייבא. מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ כלום גזרו עליו משום דמאי ואע´´פ שאילו ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על ספק מיהא לא גזור דתנן הלוקח מעם הארץ פירות מן השוק לזרע ולבהמה אע´´פ שהזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות לא גזרו עליהם משום דמאי דמסתמא רוב עמי הארץ מעשרין הן ולא החמירו חכמים על הדמאי כל כך: לעורות. לעבדן: והתניא. בניחותא והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה: שמע רבי. דהוה קאתי ר´ פינחס: רצונך סעוד אצלי. יהי רצונך לסעוד אצלי: צהבו פניו. שמח מפני שלא היה ר´ פינחס רגיל ליהנות משל אחרים כדלקמן: אמר ליה. רבי פינחס וכי סבור היית שמודר הנאה מישראל אני: ישראל קדושים הם. וראויין ליהנות מהם: אבל יש רוצה. לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו וממנו איני רוצה ליהנות שלא אכביד עליו: ויש שיש. יכולת בידו ואינו רוצה לההנות אחרים ואע´´פ שאומר בא וסעוד אין לבו חפץ ואיני נהנה ממנו משום דכתיב אל תלחם לחם רע עין: אל תלחם. אל תסעוד לחם לשון סעודה כדכתיב (שמואל א כ) לא בא אל הלחם וכתיב (דניאל ה) בלשאצר מלכא עבד לחם רב: כמו שער. כאילו אתה פותח שער בבטנו וי´´א לשון מרירות כמו (ירמיהו כט) כתאנים השוערים: מסרהיבנא. לשון בהלה ומהירות כלומר צריך למהר ולילך לדבר מצוה ואין פנאי לסעוד: כודנייתא. פרדות ושל רבי היו: מלאך המות. שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן: ולפני עור וגו´. דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני והא ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה (ע´´ז דף יד:): מפקרנא להו. אשלחם ביערות דעלמא להפקר: מפשת היזיקא. דמתוך שלא יהיו נשמרות ירבו נזקיהן: עקרנא. שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה: עקרנא. מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך: מבתש. מפציר וחברו בשבועות (דף ל:) מבתש גרסינן בבי´´ת ולא בכ´´ף: גבה טורא בינייהו. והבדילן: בחייהן. של צדיקים כך נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן: על אחת כמה וכמה. שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר רבי חמא: קוברים איש. רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים: ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי. ואילו בחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים: ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו. דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה: פי שנים. אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר: אי הכי. דליקיומי ברכתא דאליהו: היינו דתניא. בתמיה ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה אליהו אלא לאו ש´´מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם: אל נא תהי כמת. בצרעת מרים כתיב: למה נקרא שמם. דכודנייתא ימים דכתיב (בראשית לו) אשר מצא את הימים: לא שאלני. רבי חנינא רופא היה ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו: וחיה. משמע שמת המוכה: וחיית. לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת: אין עוד מלבדו. משום רבי חנינא נקט לה: אפילו כשפים. אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם: מהדרא. מחזרת וטורחת שלא יבין: למשקל עפרא. ולעשות לו כשפים להמיתו: כשפים. נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים: נוקף. נוגף אישופיי´´ר בלע´´ז: מכריזין. גזרו עליו: מרצה. מכפר: גודל ימין. מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה: ובניקוף שני. קודם שנתרפא הראשון: בצע. ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים: