

ותמני סרי דקנים הא עשרין ותרתין כפתורין נמי אחד עשר כפתורין תרי דידה וששה דקנים וכפתר וכפתר וכפתר הא חד סר אלא פרחים תשעה מנלן פרחים תרי דידה וששה דקנים תמניא הוו אמר רב שלמן כתיב {במדבר ח-ד} עד ירכה עד פרחה מקשה היא אמר רב גובהה של מנורה תשעה טפחים איתיביה רב שימי בר חייא לרב אבן היתה לפני מנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות א´´ל שימי את כי קאמינא משפת קנים ולמעלה כתיב {דברי הימים ב ד-כא} והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מיכלות זהב מאי מיכלות זהב אמר רב אמי שכילתו לכל זהב סגור של שלמה דא´´ר יהודה אמר רב עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר איני והכתיב {מלכים א י-כא} וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה זהב סגור קא אמרינן ומי חסר כולי האי והתניא ר´ יוסי בר´ יהודה אומר מעשה והיתה [מנורת] בית המקדש יתירה על של משה בדינר זהב קורדיקיני והכניסוה פ´ פעמים לכור והעמידוה על ככר כיון דקאי קאי א´´ר שמואל בר נחמני אמר ר´ יונתן מאי דכתיב {ויקרא כד-ד} על המנורה הטהורה שירדו מעשיה ממקום טהרה אלא מעתה {ויקרא כד-ו} על השלחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהור אלא טהור מכלל שהוא טמא הכא נמי טהורה מכלל שהיא טמאה בשלמא התם כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השולחן הטהור מכלל שהוא טמא כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים ואומר להם ראו חיבתכם לפני המקום מאי חיבתכם כדריב´´ל דא´´ר יהושע בן לוי נס גדול נעשה בלחם הפנים סילוקו כסידורו שנאמר {שמואל א כא-ז} לשום לחם חם ביום הלקחו אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבלין טומאה אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם שנאמר {שמות כה-מ} וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר אלא מעתה {שמות כו-ל} והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר הכי נמי הכא כתיב כמשפטו התם כתיב כתבניתם א´´ר חייא בר אבא אמר ר´ יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה והראה לו למשה מעשה מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב´´ה באצבעו ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים מנורה דכתיב {במדבר ח-ד} וזה מעשה המנורה ראש חודש דכתיב {שמות יב-ב} החודש הזה לכם ראש חדשים שרצים דכתיב {ויקרא יא-כט} וזה לכם הטמא ויש אומרים אף הלכות שחיטה שנאמר {שמות כט-לח} וזה אשר תעשה על המזבח: שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן: פשיטא אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יוד והא נמי פשיטא אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה אמר אשיאן בר נדבך משמיה דרב יהודה ניקב תוכו של ה´´י כשר יריכו פסול א´´ר זירא לדידי מפרשה לי מיניה דרב הונא ורבי יעקב אמר לדידי מפרשה לי מיניה דרב יהודה ניקב תוכו של ה´´י כשר יריכו אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול אגרא חמוה דר´ אבא
רש"י
תמני סרי דקנים. דכתיב שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד: כפתוריה. דמנורה גופה תרי: ושית דקנים. דיש בכל קנה וקנה כפתור כדכתיב שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח הרי ח´ וכפתור תחת שני קנים וכן לשנים האחרונים כדאמרן לעיל ושני קנים יוצאין ממנה הא חד סר: [וששה דקנים]. בכל קנה כפתור ופרח כדכתיב בקנה האחד כפתור ופרח: עד פרחה. ריבה לך הכתוב חד פרח: אבן גדולה כו´. ואם אינה גדולה אלא ט´ טפחים למה לי אבן תחת הכהן: שימי את. אתה הוא המקשה לי בתמיה: משפת קנים ולמעלה. היתה ט´ ומן הארץ ועד לקנים ט´ כדמפרש לעיל: הוא מיכלות זהב. ופסוק הוא: זהב סגור. שבשעה שמוכרין אותו נסגרות כל החנויות שמוכרין את הזהב (יומא מה.): והכתי´ אין כסף נחשב. אלמא עשיר הוה ואת אמרת כליתו: ומי חסר כולי האי. דקאמרת אלף הככר הכניסו אלף פעמים לכור עד שיעמוד על ככר אלמא בכל פעם חסר ככר: קורדייקני. שם מטבע: כיון דקאי. שנשרף יפה בימי שלמה קאי לפיכך לא חסר עכשיו אלא דינר: ממקום טהרה. מן השמים הראו למשה לנגד המנורה: מכלל שהוא טמא. כלומר מקבל טומאה: בשלמא התם. גבי שולחן איצטריך לאשמועינן דמקבל טומאה משום פירכיה דריש לקיש: לנחת. שאינו מטלטל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דכתיב גבי שרצים מכל כלי עץ או עור או שק (ויקרא יא) מה שק מיטלטל מלא וריקם: שמגביהין אותו. הלכך מיטלטל מלא וריקם הוא: חום ביום הלקחו. משמע כשמסלקים היה חום: כתבניתם. אארון ושולחן ומנורה כתיב וכתיב אשר אתה מראה בהר אלמא הראוהו: הכי נמי. דמשכן של אש ירד מן השמים בתמיה: הכא כתיב כמשפטו. משמע הלכותיו נאמרו לו: התם כתיב כתבניתם. משמע דהראוהו כמותם: חגור כמין פסיקיא. אזור כרוך אומנים שרוצים לעשות מלאכה נאה חוגרין עצמן שלא יהו נגררין בבגדיהם: ראש חדש. בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרינן בראש השנה (דף כ.) כזה ראיתם אם כזה ראיתם: שרצים. לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור: הלכות שחיטה. לא היה מבין מהיכן היא מוגרמת: וזה אשר תעשה על המזבח. ועשייה תחילת זביחה [היא] וכתיב וזה אלמא הראהו באצבע: פשיטא. דאות אחת מעכבתן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה (שבת קג:): קוצו של יוד. רגל ימיני של יוד: הא נמי פשיטא. הא לא נעשית האות: שאין גויל מוקף לה. שמודבקת באות אחרת והיינו דקתני כתב אחד מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת מעכבו למזוזה ותפילין: תוכו של ה´. רגל שבפנים: יריכו. רגל הימנית ל´´א תוכו הגויל והחלק שבתוכו ובתפילין קמיירי:
תוספות
אבן היתה לפני המנורה. משנה היא במסכת תמיד (פ´´ג מ´´ט). מ´´ר: סילוקו כסידורו. ולמ´´ד אין תנור מקדש (לקמן דף צה:) לא היה חם בשעת סידורו אלא כלומר רך. מ´´ר: הכא כתיב כמשפטו והתם כתיב כתבניתם. ואם תאמר גבי משכן נמי כתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וי´´ל דהכא לא כתיב בהר והתם כתיב בהר דמשמע שמן השמים ירדו למשה על ההר. מ´´ר: שלשה דברים היו קשין לו למשה כו´. ואם תאמר וליחשוב נמי ההיא דאלו טריפות (חולין דף מב.) דאמר וזאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב´´ה כל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל ויש לומר דלא חשיב אלא הך דכתיב זה ויש לתמוה דלא חשיב מחצית השקל דכתיב זה יתנו ואמרינן (שקלים דף ג ומ´´ר) כמין מטבע של אש הראהו למשה ויש לומר דלא שייך התם נתקשה אלא משום דלא הוה ידע בשום ענין אם לא היה מראהו. מ´´ר: קוצו של יו´´ד. פירש בקונטרס רגל ימיני וקשה דהא פשיטא דאין זה אות ומפרש ר´´ת דהוא ראשו כפוף כדאמרינן בסמוך מפני מה כפוף ראשו ואם תאמר דאמרינן בהגדת חלק (סנהדרין דף צה:) ונער יכתבם דהיינו יו´´ד שאם השליך נער אבן בקיר ועושה רושם עושה יו´´ד ויש לומר דכעין יו´´ד קאמר ולא יו´´ד ממש:
עמוד ב´:
איפסיקא ליה כרעא דה´´י דהעם בניקבא אתא לקמיה דר´ אבא א´´ל אם משתייר בו כשיעור אות קטנה כשר ואם לאו פסול: ראמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי איפסיקא ליה כרעא דוי´´ו דויהרג בניקבא אתא לקמיה דרבי זירא א´´ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש אי קרי ליה ויהרג כשר אי לא יהרג הוא ופסול אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב´´ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש´´ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש´´ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב´´ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע´´י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש´´ע זו תורה וזו שכרה א´´ל שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעטנ´´ז ג´´ץ אמר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי´´ת ותלו ליה לכרעיה דה´´י חטרי להו לגגיה דחי´´ת כלומר חי הוא ברומו של עולם ותלו ליה לכרעיה דה´´י כדבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מר´ אמי מאי דכתיב {ישעיה כו-ד} בטחו ביי´ עדי עד כי ביה יי´ צור עולמים אמר ליה כל התולה בטחונו בהקב´´ה הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא אמר ליה אנא הכי קא קשיא לי מאי שנא דכתיב ביה ולא כתיב יה כדדרש ר´ יהודה בר ר´ אילעאי אלו שני עולמות שברא הקב´´ה אחד בה´´י ואחד ביו´´ד ואיני יודע אם העולם הבא ביו´´ד והעולם הזה בה´´י אם העולם הזה ביו´´ד והעולם הבא בה´´י כשהוא אומר {בראשית ב-ד} אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה´´י בראם [הוי אומר העולם הזה בה´´י והעולם הבא ביו´´ד] ומפני מה נברא העולם הזה בה´´י מפני שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא ומ´´ט תליא כרעיה דאי הדר בתשובה מעיילי ליה וליעייל בהך לא מסתייעא מילתא כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב {משלי ג-לד} אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו ומ´´ט אית ליה תאגא אמר הקב´´ה אם חוזר [בו] אני קושר לו קשר מפני מה נברא העולם הבא ביו´´ד מפני שצדיקים שבו מועטים ומפני מה כפוף ראשו מפני שצדיקים שבו כפוף ראשיהם מפני מעשיהן שאינן דומין זה לזה אמר רב יוסף הני תרתי מילי אמר רב בספרים ותניא תיובתיה חדא הא דאמר רב ס´´ת שיש בו שתי טעיות בכל דף ודף יתקן שלש יגנז ותניא תיובתיה שלש יתקן ארבע יגנז תנא אם יש בו דף אחת שלימה מצלת על כולו: א´´ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא דכתיב רוביה דספרא שפיר א´´ל אביי לרב יוסף אי אית בההוא דף שלש טעיות מאי א´´ל הואיל ואיתיהיב לאיתקוני מיתקן וה´´מ חסירות אבל יתירות לית לן בה חסירות מ´´ט לא אמר רב כהנא משום דמיחזי כמנומר: אגרא חמוה דרבי אבא הוה ליה יתירות בסיפריה אתא לקמיה דרבי אבא א´´ל לא אמרן אלא בחסירות
רש"י
איפסיקא ליה כרעא דה´´י. בתפילין: וי´´ו דויהרג. כל בכור אירע במקום נקב ונראה כמין יו´´ד: דלא חכים. דאי חכים מבין שמחרף הוא לומר יהרג כלפי מעלה ואומר ויהרג: לא טפש. שאם טפש אינו יודע לקרות אלא אות שלימה: כתרים. כגון התגין דס´´ת: מי מעכב על ידך. מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עוד עליהם כתרים: שהגיע לדבר. שצריך טעם: נתיישבה דעתו. של משה הואיל ומשמו אומר אע´´פ שעדיין לא קיבלה: במקולין. מקום הקצבין שוקלין בשרו כדאמר בברכות (דף סא:) שסרקו בשרו במסרקות ברזל: שלשה זיונין. ג´ תגין קטנים בכל אחת בשין רגל השמאלית וכן בעין בראש הרגל הפנימי וכן כולם ואותם ג´ תגין אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד למעלה: שעטנז גץ. והוא הדין לצדיק כפופה ולנון פשוטה: דווקני. שמדקדקים לעשות כתב מיושר: חטרי לגגיה דחית. לגגו של חית עושין למעלה כעין חוטר כזה כלומר הקב´´ה חי שוכן ברומו של עולם חי´´ת היינו חי: ותלו כרעיה דה´´י. רגל הפנימי של ה´´י תלוי באויר ואינו דבוק לגגו: הוה לו מחסה. דהיינו הכי משמע על שבטחו ביי´ עדי עד הוו להם ביה יי´ מחסה צור מעוז לעולמים: אחת בה´´י ואחת ביו´´ד. חלק את שמו והטיף מכל אות ג´ טיפין ומאותן טיפין נעשו מים ואש ואויר וכל העולם כולו וכן כתוב בספר יצירה: שדומה לאכסדרה. שפתוח מתחתיו: שכל הרוצה לצאת. ממנו לתרבות רעה יוצא: מעלין ליה. בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו: ולעיילו בהך. פתח התחתון דנפיק ביה: לא מסתייעא מילתא. דהבא ליטהר בעי סיוע מפני יצר הרע הלכך עבדי ליה סיוע פתח יתירה: הוא יליץ. (אותו) כלומר פותח לו להיות לץ: מסייעין אותו. אלמא בעי סיוע: אית ליה תגא. לה´´י כתר קטן בסוף גגו דה´´י: מעשיהם אין דומין כו´. וכבודו של זה גדול משל זה משום הכי ראשיהם כפופים דמתבייש מחבירו: תרתי מילי אמר רב בספרים. בהלכות ספרי תורה ולקמן אמרינן אידך מילתא דרב: מצלת על כולן. שאפילו טעיות בכל דף ודף אז מצלת עליהם הך דף שלימה ומתקן: אי בההוא דף שלימה שלשה טעיות מאי. מצלת או אין מצלת מי אמרינן שלימה בלי טעות או דלמא שלימה מד´ טעיות אבל שלש לא איכפת לן: הואיל ואתיהב רשות לתקוני. ס´´ת שיש ג´ טעיות בכל דף מתקן להך דף בת ג´ ומצלת על כולם אף על פי שיש ד´ בכל שאר הדפין: וה´´מ. דאמרינן ד´ יגנז כגון חסרות שחסרו ממנו אותיות:
תוספות
זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש כו´. מעשה היה בגט שהיה דלי´´ת של כדת משה קטנה כמעט כמו יו´´ד והביא רבי אליהו ינוקא דלא חכים ולא טיפש וקרא בו כדת והכשירו מהך דשמעתין. מ´´ר: ואי לא יהרג הוא ופסול. יש לדקדק מכאן דכתיב ויהרג חסר בלא וי´´ו. מ´´ר: שעטנז גץ. יש מפרשים ג´ זיונים השנים לצד שמאל אחד מלמעלה ואחד מלמטה והאחד לצד ימין כזה שעטנ´´ז ג´´ץ ובפי´ שבת כתיבת יד רבי´ ש´´י צייר אחד מימין ואחד משמאל ואחד מלמעלה כזה עוד פי´ שיש שעושין שלשתן למעלה כזה מ´´ר. כתיב בשימושא רבה דמשמע טט דלטטפות צריכה ג´ ג´ זיונין ור´´ת כתב בתיקון ס´´ת שלו שהוא שיבוש. מ´´ר: דחטריה לגגיה דחי´´ת. פי´ בקונטרס שהגביה רגל שמאלו של ח´ עד למעלה כזה´ ור´´ת פירש באמצע גגו של חית גבוה מעט כמו חטרתא דגמלא דבאמצע כזה ולפי´ הקונטרס לא יתיישב כל כך הא דאמרינן בסוף הבונה (שבת דף קד:) כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין: ומאי טעמא אית ליה תגא. פי´ בקונטרס בסוף ה´´י כזה ורבינו תם ´ מפרש בתחילה כזה כמו תגא דד´ בעירובין (דף יג.) ובסוטה (דף כ.) וכפירוש הקונטרס נראה שהכתר לצד פתח התשובה ותגא דקוף כיוצא בו דאמר בפ´ הבונה (שבת דף קד.) מ´´ט מהדר תגא דקוף לגב´ רי´´ש אמר הקב´´ה רשע אם אתה חוזר בך אני אעשה לך כתר כמותי. מ´´ר: ותניא תיובתא. בחדא לאו תיובתא גמורה היא אלא דבדוחק מיתרצא. מ´´ר: תנא אם יש בו דף אחד כו´. ודוקא מעיקרא דאי יכול לתקן במה שיחזור ויכתוב דף שלם אמאי יגנז. מ´´ר:
(באדיבות פורטל הדף היומי)