זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין (דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ואיתקש בהמה לעוף תמימין ובעלי מומין) לאפוקי מחוסר אבר דלא א´´ר אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח ת´´ל {בראשית ו-יט} ומכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה ודילמא למעוטי טריפה ההוא מלחיות זרע נפקא הניחא למ´´ד טריפה אינה יולדת אלא למ´´ד טריפה יולדת מאי איכא למימר האמר קרא אתך בדומין לך ודילמא נח גופיה טריפה הוה תמים כתיב ביה ודילמא תמים בדרכיו צדיק כתיב ביה ודילמא תמים בדרכיו צדיק במעשיו אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה מי קאמר ליה לנח דכוותך עייל שלמים לא תעייל ומאחר דנפקא לן מאתך לחיות זרע למה לי מהו דתימא אתך לצותא בעלמא אפי´ זקן אפילו סריס קמשמע לן: טהורין אבל לא טמאין: ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא א´´ר שמואל בר נחמני א´´ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה מנא הוו ידעי כדרב חסדא דאמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין רבי אבהו אמר אמר קרא {בראשית ז-טז} והבאים זכר ונקבה הבאין מאיליהן אמר מר והכל קרבו עולות עולות אין שלמים לא והא כתיב {שמות כד-ה} ויזבחו זבחים שלמים לה´ פרים אלא אימא הכל קרבו עולות [ושלמים והתניא ] עולות אין שלמים לא כמ´´ד לא קרבו שלמים בני נח דאיתמר ר´´א ור´ יוסי בר חנינא חד אמר קרבו [שלמים בני נח] וחד אמר לא קרבו מ´´ט דמ´´ד קרבו שלמים בני נח דכתיב {בראשית ד-ד} והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח הוי אומר זה שלמים מ´´ט דמ´´ד לא קרבו דכתיב {שיר השירים ד-טז} עורי צפון ובואי תימן תתנער אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום ומר נמי הכתיב ומחלביהן משמניהן [דידהו] ומר נמי הכתיב עורי צפון [ההוא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב והא כתיב {שמות י-כה} ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה´ אלהינו זבחים לאכילה ועולות להקרבה והא כתיב {שמות יח-ב/יב ??} ויקח יתרו [חותן משה] עולה וזבחים ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב הניחא למ´´ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ´´ד [יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר´ חייא ור´ יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה למ´´ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח כתנאי {שמות יח-א} וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר´ יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו {שמות יז-יג} ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ר´´א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהילים כט-ט} ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) {תהילים כט-י} ה´ למבול ישב [אמר להם] וישב ה´ מלך לעולם כבר נשבע הקב´´ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא´ {ישעיה סו-טז} כי (הנה) באש ה´ נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע´´ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהילים כט-יא} ה´ עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו {תהילים כט-יא} ה´ יברך את עמו בשלום ר´´א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא´ {יהושע ה-א} ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע {יהושע ב-י} כי שמענו את אשר הוביש ה´ את מי ים סוף מאי שנא התם דאמר (ליה) {יהושע ה-א} ולא היה בם עוד רוח ומ´´ש הכא דקאמר {יהושע ב-יא} ולא קמה עוד רוח באיש
רש"י
ה´´ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא. ולא גרסי´ תמות וזכרות בבהמות כו´ דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף: שנאסר לבני נח. להקריב לגבוה: שחיין ראשי איברים. ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה: מלחיות זרע נפקא. דטריפה אינה יולדת: בדומין לך. למעוטי טריפה: תמים בדרכיו. עניו וסבלן: מהו דתימא אתך. לאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא: קמ´´ל לחיות זרע. לאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך: מי הוו. הרי לא נתנה תורה: הבאין מאיליהן. וכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים שהן טמאין: ויזבחו זבחים שלמים. וסיני קודם הקמת המשכן הוה ואת אמרת דעד [שלא] הוקם המשכן לא קרבו שלמים כלל: לכל. בין לישראל בין לבני נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים: תתנער. לשון (שמות יד) וינער ה´ את מצרים: שמעשיה בצפון. היינו עולה שטעונה צפון: ותבא. אל מלך המשיח: אומה שמעשיה צפון ודרום. דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים: משמניהון דידהו. מן השמנין שבהן ומיהו עולות הוו: בקיבוץ גליות. [וה´´ק] עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרות בכם: זבחים ועולות. זבחים היינו שלמים וקודם מתן תורה כולהו בני נח. ומשני זבחים אינן שלמים אלא לשון שחיטה בעלמא ולאכילה: הניחא למ´´ד כו´. פלוגתא לקמן: כתנאי. אי קודם מתן תורה הוה [יתרו] אי לאחר: ובהיכלו כולו אומר כבוד כו´. רישא דקרא קול ה´ יחולל אילות ובמתן תורה משתעי ובהיכלו של כל מלך ומלך כולו אומר כבוד להקב´´ה: אמר להם וישב ה´ מלך לעולם. כבר נשבע שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא ישחיתם: תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם. וכ´´ו מאדם ועד משה רבינו הרי דבר צוה לאלף דור (תהלים קה): עוז. התורה שהיא מעוזן של ישראל:
תוספות
ודילמא למעוטי טריפה. תימה דבפ´ שילוח הקן (חולין דף קמ. ושם) גבי שתי צפרים חיות דרשי´ מינה תרתי שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי´´ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין הו´´ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא: אבל למ´´ד טריפה יולדת מאי איכא למימר. פי´ דלדידיה לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר ואיצטריך למעוטי טריפה וא´´ת כיון דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא מכל החי הא בפ´ שילוח הקן (ג´´ז שם) לא ממעט מחיות טריפות למ´´ד טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא דמכל החי מיותר ושפיר משתמע למעוטי טריפה אע´´ג דחיה דמשתמע חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה אע´´ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת אבר דמ´´מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי האי: אתך בדומין לך. וא´´ת א´´כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל וי´´ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום העולם לא חיישינן: דילמא נח גופיה טריפה הוה. וא´´ת והלא חי אחרי כן ג´ מאות שנה וי´´ל דשמא לא היה בכח ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ´´ד טריפה חיה ור´´ת היה רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מייתי ראיה מאיוב אטריפות דבהמה:
עמוד ב´:
דאפילו אקשויי נמי לא אקשו ומנא ידעה דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה אמרו בת י´ שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה [כל] מ´ שנה שהיו ישראל במדבר אחר נ´ שנה נתגיירה אמרה יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים: אמר מר ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן מנא ה´´מ דת´´ר {ויקרא יז-א/ב ??} דבר אל בני ישראל בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין העובדי כוכבים מצווין על שחוטי חוץ לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה א´´ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אסור לסייען ולעשות שליחותן אמר רבה ולאורינהו [להו] שרי כי הא דאיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה קורבנא לרבא שלחה ליה אסקוה ניהליה לשם שמים אמר להו לרב ספרא ולרב אחא בר הונא זילו ודברו תרי עולמי גולאי וחזו היכא דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקוה ניהליה לשם שמים א´´ל אביי כמאן כר´´א בן שמוע דתניא ר´ אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט והא מודה ר´´א בן שמוע בבמה דתניא כתוב אחד אומר {דברי הימים א כא-כה} ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וגו´ וכתיב {שמואל ב כד-כד} ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי בקר [ועצים] ומקום מזבח בנ´ וכל הבית כולו בשש מאות ר´´א בן שמוע אומר בקר ועצים ומקום מזבח בנ´ וכל הבית כולו בשש מאות דכתיב {שמואל ב כד-כב} ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך [הטוב בעיניו] ראה הבקר לעולה והמוריגים [וכלי הבקר] לעצים ורבא אמר לך התם נמי בחדתי מאי מוריגים אמר עולא מטה של טורבל מאי מטה של טורבל אמר אביי עיזא דקרקסא דדיישן דישאי אמר אביי מאי קרא {ישעיה מא-טו} הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות מקרי ליה רבא לבריה ורמי ליה קראי אהדדי כתיב ויתן דוד לארנן וגו´ וכתיב ויקן דוד וגו´ הא כיצד גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות ואכתי קשיין אהדדי התם כסף הכא זהב אלא ה´´ק גובה כסף במשקל שש מאות זהב: קדשים קלים נאכלים [בכל מחנה ישראל]: אמר רב הונא בכל מקומות ישראל אבל מחנה לא הוי איתיביה ר´´נ לרב הונא ומתנות במדבר לא הואי והא תניא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים מירושלים להר הבית מחנה ישראל מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה מכאן ואילך מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר אלא אימא בכל מקום מחנה ישראל פשיטא מהו דתימא איפסלו ביוצא קמ´´ל ואימא ה´´נ אמר קרא {במדבר ב-יז} ונסע אהל מועד אע´´פ שנסע אהל מועד הוא תניא רשב´´י אומר עוד אחרת היתה וחיל עזרת נשים היא ולא היו עונשין עליה ובשילה לא היו אלא שני מחנות בלבד הי מינייהו לא הוה אמר רבה מסתברא דמחנה לויה הואי דאי סלקא דעתך מחנה לויה לא הואי
רש"י
דאפי´ אקשויי. אבר לתשמיש לא אקשו והיא שהיתה יודעת בדבר אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה: דאמר מר. במכילתא בפ´ יתרו: אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון. במכילתא תניא הכי אמרה רבש´´ע בג´ דברים חטאתי בג´ ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים: אסור לסייען. בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר: אורויי להן. היאך יעשו: זילו דברו תרין עולמי גילאי. לכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד שכן נוי לדבר: דמסקא ימא שירטון. לימון בלע´´ז ומתייבש ונעשה קרקע דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח: ואייתו ציבי חדתי. שלא נשתמש בהן אדם שלא יהא שברי כלים: ואפקו נורא ממרא חדתא. נ´´ל שהוא פויישי´´ר של איסתמא אציי´´ר בלע´´ז שמוציאין בו אש מן האבנים: ה´´ג כמאן כר´´א בן שמוע דתניא ר´´א בן שמוע אומר מה מזבח כו´. ובת´´כ היא שנויה בפרשה ראשונה: כתוב אחד אומר. ברייתא זו משובשת בספרים ושנויה היא בספרי בברכת כהנים וכך היא שנויה הא כיצד מקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות רבי אומר בשם אבא יוסי בן דוסתאי גבה מכל שבט חמשים שהן שש מאות ר´´א בן שמוע אומר ויקן דוד את הגורן כדמפרש בענין ויתן דוד לארונה במקום [שקלי] זהב משקל שש מאות אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בכסף שקלים חמשים ויאמר ארונה וגו´ (ע´´כ הגי´) והכי פירושא דקרא ויקן דוד את הגורן ולא פירש במה קנאו שהרי פירשו במקום אחר כבר (דה´´א כא) ויתן דוד לארונה במקום וגו´ ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים (זהב): הא מודה ר´ אלעזר בבמה. דקתני המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה: משקל שש מאות. לקמיה מפרש כסף שוה משקל שש מאות זהב: מטה של טורבל. כך נקרא במסכת פרה (פי´´ב מ´´ט): עיזא דקורקסא. כמין עז של עץ ויש בו יתידות חדים [וגם עשוי] חריצים חריצים קרני´´ש ומוליכו ומביאו על הקשים של דישה לאחר שנידושה ומתחתכין ונעשין תבן: מאי קרא. דהוא עשוי חריצים ומוכן לדוך ולדוק: כסף שש מאות שקלי זהב. וה´´ק כסף שוה שקלים חמשים של זהב גבה מכל שבט ושבט: בכל מקומות ישראל. קא סלקא דעתך השתא דאפי´ יצא אחד מהן חוץ למחנה ישראל אוכל קדשים קלים שם: שער נקנור. של עזרה היה שער המזרח: והן הן קלעים שבמדבר. לפנים משער נקנור הוה כמקום לפנים מן הקלעים במשכן: אימא בכל מקומות מחנה ישראל. שאפי´ בשעת סילוק מסעות אין נפסלים אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה: עוד אחרת היתה. מחנה רביעית חלוקה מהר הבית ומעזרה ולא היו עונשין עליה על הנכנס לה בטומאה במסכת כלים (פ´´א מ´´ח) מפרש מה היא חלוקתו מהר הבית: דמחנה לויה מיהא הואי. ומחנה ישראל הוא דחסר דאם לא כן דמחנה ישראל הואי ולא מחנה לויה:
תוספות
אסור לסייען ואסור לעשות שליחותן. תימה לר´ יוסי דאמר לעיל בפרק ב´´ש (דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן בחוץ חייב לא ה´´ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ´ בתרא דיומא (דף עג:) דחיוב כרת לית ליה למיתני אסור וי´´ל דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא: כמאן כרבי אלעזר בן שמוע כו´. עיקר מילתיה במנחות בהקומץ רבה (דף כב.): גבה חמשים מכל שבט ושבט שהן שש מאות. הא דכתיב הכא כסף והכא זהב מפרש לקמיה דה´´ק גבה כסף שוה נ´ שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שוה שש מאות זהב לכל השבטים ור´´ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה דבפ´ שור שנגח (ב´´ק דף לו.) משמע דדינר של זהב שוה כ´´ה של כסף ואומר ר´´ת דדינר של זהב עב כפלים משל כסף ותדע מדאמרי´ בפ´ אלו טריפות (חולין דף נה:) גבי טחול ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב כשירה משמע דמשונה בעוביו משל כסף: אימא בכל מקומות מחנה ישראל. שאפילו
(באדיבות פורטל הדף היומי)