ותנן ר´´א אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים הוא דאמר כחנן המצרי דתניא חנן המצרי אומר אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו אמר ר´´נ אמר רבה בר אבוה אמר רב טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא איתיביה רבא לרב נחמן אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א´´ל רב דאמר כר´ אליעזר דתנן רבי אליעזר אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים כולן והא אמר ר´´א לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא א´´ל אנא תרתי קאמינא אמר רב טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר פרשה אחת מארבעים אינה אוסרת אחת מששים אוסרת מאי שנא אחת מארבעים דלא דאמרינן איסורא ברובא איתיה אחת מששים נמי אמרינן איסורא ברובא איתיה אלא אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד אין אוסרות ששים למקום אחד אוסרות כי אמריתה קמיה דשמואל א´´ל הנח לעבודת כוכבים שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם מיתיבי ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת כיצד כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין תנאי היא דתניא ר´ יהודה אומר רימוני באדן אוסרין בכל שהוא כיצד נפל אחד מהן לתוך ריבוא ומריבוא לריבוא אסורין ר´´ש בן יהודה אומר משום ר´´ש לריבוא אסורין ומריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר שמואל דאמר כמאן אי כרבי יהודה אפילו בשאר איסורים אסור אי כר´´ש אפילו בעבודת כוכבים נמי שרי וכי תימא שאני ליה לר´´ש בין עבודת כוכבים לשאר איסורים אלא הא דתניא ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת מני לא רבי יהודה ולא ר´ שמעון לעולם רבי שמעון ושמואל סבר לה כר´ יהודה בחדא ופליג עליה בחדא אמר מר מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר
רש"י
דאמר. ר´´א כחנן המצרי ס´´ל דאפילו בשחוטין לית ליה דחייה: אפילו דם. שעיר הנעשה בפנים בכוס שכבר נשחט אם מת המשתלח מביא חבירו מן השוק ומזווג לדם ולא אמרינן הואיל ונדחה הדם במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל עליהן ויתכפר בהן: ואמאי ימותו כולן. מכיון שמת אחד מהן ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו: כר´´א דאמר אם קירב כו´. ומתניתין היא אלמא תלינן איסורא בהאי דאזיל: והא אמר ר´´א. לקמן בפירקין דלא התיר ר´ אליעזר להקריב את הנותרים אלא שנים שנים דודאי חד מינייהו דהיתירא שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא הוא וההוא דאיסורא אזל ליה בהקרבה ראשונה שקרב אחד מהן אבל אחד ואחד לא יקריבו הראשים דבכל חד מספקינן דלמא דאיסורא הוא דליכא למימר מגו: טבעת של עבודת כוכבים. שנתקשטה בה עבודת כוכבים: תרתי תרתי קאמינא. שימכור הטבעות שנים שנים: פירשה אחת מארבעים. ונתערבה באחרות אינן נאסרות וכולה מפרש לה ואזיל: מאי שנא אחד מהארבעים. דלא אסרה תערובתה דאמרינן איסורא ברובא איתיה בששים: א´ מששים. נימא נמי הך דפריש דהיתירא הוא ואיסורא ברובא איתיה בחמשים ותשע הנותרים: אלא. ה´´ק פירשו הארבעים כולם למקום אחד ונתערבו בשאר טבעות אינן אוסרים דאמרינן איסורא בששים איתיה ונהי דהנך עצמם אם לא נתערבו באחרות אסורות לעולם דאפילו ר´ אליעזר לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שאבד כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול דומיא דקרב הראש של אחד מהן אבל לא לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים והוו כולהו ספק עבודת כוכבים אבל כי נתערבו באחרות הוו להו ספק ספיקא של עבודת כוכבים: פירשו ששים למקום אחד אסורות. דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוו כולהו ספק עבודת כוכבים: הנח לעבודת כוכבים. מלהקל בספק ספיקא כשאר איסורין ואפילו פירשו ארבעים למקום אחד אסורות: ה´´ג תנאי היא דתניא ר´ יהודה אומר רמוני בדן כו´. רמוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטילים הן הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן כולן אסורין ואפילו אחרונים: ר´´ש אומר לריבוא אסורין. ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל פירש אחד מאותו ריבוא לג´ רמונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף הג´ אמצעיים דספק ספיקא בטיל: ופרכינן שמואל דאמר. הנח לעבודת כוכבים דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא: כמאן. מהני תנאי סבירא ליה: וכי תימא שני ליה לר´´ש. ושמואל כר´´ש אמר: הך דתני. הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה:
תוספות
ותנן ר´´א אומר כו´. לא שייך למימר אדפריך מר´ אליעזר לסייעיה מדרבנן דאמרו אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצאו לבית השריפה וגבי כוסות ישפך לאמה דלמא דרבנן לאו משום דחייה פסלי אלא מטעם אחרינא: ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן. משום דמדאורייתא ברובא בטיל כדפירשנו [מש´´ה] הקילו כאן ודוקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו שוגג קנסינן אטו מזיד ודוקא לים הגדול שאינה בעין אבל פירשה לא כדמוכח בההיא ופרשו ארבעים למקום אחד דלא מהניא פרישתה להתיר השאר וכן מוכח דקאמר רב דאמר כר´´א וגבי אין המדומע מדמע אלא לפי החשבון שמעינן ליה לר´´א בפ´´ק דתרומות דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה אבל האחרים לא נתקנו: רב דאמר כר´´א. תימה הא טעמא דר´´א משום דכתיב (ויקרא כב) מום בם הוא דלא ירצו הא ע´´י תערובת ירצו כדמפרש ביומא פ´ שני שעירים (דף סד.) אבל בעלמא לא וי´´ל דהא דאיצטריך לן קרא לא לחד בתרי אצטריך דבלאו קרא ברובא בטיל אלא לחד בחד אצטריך והש´´ס מייתי ליה לקרא משום דכיון דכל כך התיר הכתוב אין ראוי להחמיר מדרבנן לגבוה: פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא מותרין. לא אצטריך מריבוא לריבוא אלא למימר מאן דאסר אסר בכולהו כדפרישית לעיל א´´נ משום דיש חילוק בין ריבוא ראשון לריבוא שני דריבוא ראשון אי מתהני מכולהו בבת אחת אסור דקמתהני בחדא ספיקא כיון דבבת אחת מתהני אבל ריבוא שני אפילו נהנה מכולם בבת א´ ספק ספיקא הוא ושרי וכן מריבוא לג´ ומג´ לג´ מותר אבל אסור ליהנות מג´ הראשונים בבת אחת ומן השניים שרי מהאי טעמא דפריש ובקונטרס לא פירש כן:
עמוד ב´:
מ´´ש שלשה דאיכא רובא שנים נמי איכא רובא מאי ג´ דקתני תרתי והוא ואיבעית אימא סבר לה כר´ אליעזר אמר ר´´ל חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח הותרו כולן דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל ואיצטריך דר´´נ ואיצטריך דר´´ל דאי מדר´´נ הוה אמינא ה´´מ עבודת כוכבים דאין לה מתירין אבל תרומה דיש לה מתירין לא ואי מדר´´ל ה´´א חבית דמינכרא נפילתה אבל טבעת דלא מינכרא נפילתה לא צריכי אמר רבה לא התיר ר´´ל אלא חבית דמינכרא נפילתה אבל תאינה לא ורב יוסף אמר אפילו תאינה כנפילתה כך עלייתה א´´ר אלעזר חבית של תרומה שנפלה בק´ חביות פותח אחד מהן ונוטל הימנה כדי דימועה ושותה יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא א´´ל ר´´נ גמע ושתי קא חזינא הכא אלא אימא נפתחה אחת מהן נוטל הימנה כדי דימוע ושותה א´´ר אושעיא חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחו מאה מהן נוטל הימנה כדי דימועה ושותה ושאר אסורין עד שיפתחו לא אמרינן איסורא ברובא איתיה: הרובע והנרבע כו´: בשלמא כולהו לא ידיע אלא האי טריפה היכי דמי אי ידיע ליה ליתי ולישקליה אי לא ידע ליה מנא ידע דאיערב אמרי דבי רבי ינאי הכא במאי עסקינן כגון דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב ריש לקיש אמר [כגון] דאיערב בנפולה נפולה נמי ליבדקה קסבר עמדה צריכה מעת לעת הלכה צריכה בדיקה רבי ירמיה אמר כגון דאיעריב בולד טריפה ור´ אליעזר היא דאמר ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח כולהו כרבי ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משיך והאי עגיל כריש לקיש לא אמרי קסברי עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה כר´ ירמיה לא אמרי כרבי אליעזר לא מוקמי: קדשים בקדשים מין במינו כו´: והא בעי סמיכה אמר רב יוסף בקרבן נשים אבל בקרבן אנשים לא
רש"י
מאי שנא שלשה. והוא רביעי דבטיל בהו: דאיכא רובא. לבטולי: ואי בעית אימא סבר לה כרבי אליעזר. שמואל דאמר ספק ספיקא דעבודת כוכבים אסור דאמר כר´´א דתנן במסכת עבודה זרה (דף מט:) נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות אסורות בהנאה רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר´ אליעזר ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדקתני ואחרות באחרות. ל´´א סבר כר´´א אר´´ש קאי דאמר מריבוא לג´ ותריצנא מאי שלשה דקתני תרי והוא ואי בעית אימא ג´ דוקא ודקאמרינן תיסגי בתרי סבר לה כר´ אלעזר דאמר לא התיר ר´´א אלא שנים שנים הלכך בעינא דלהוו ד´ דלישקלינהו שנים שנים וראשון ישר בעיני: שנתערבה בק´ חביות. סתומות ואמרינן לעיל (דף עב:) שהן אחד מו´ דברים שאינן בטלין: ואצטריך דר´´נ. דאמר לעיל גבי טבעות הכי נמי: תרומה יש לה מתירין. ימכרם כולם לכהנים: חבית. גדולה מקומה ניכר כשהיא נטולה מחברותיה הילכך מינכרא נפילתה ומוכחא מילתא דבה תליא ולא אתי למימר כולהו שרו בלא נפילת האחד לים: אבל טבעת אין מקומה ניכר. ולא מינכרא נפילתה ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה: תאינה. קטנה היא ואין מקום חסרונה ניכר: כנפילתה כך עלייתה. כשם שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור את אלו כך כשעלתה מתוכן יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר: בק´ חביות סתומות. דלא בטילות: פותח אחד מהן. וכיון דנפתחה יש לה ביטול הלכך נוטל הימנה כדי דימוע אחת ממאה ואחת שבה דהא אחת נתערבה בק´: גמע ושתי קא חזינן הכא. דא´´כ דפותח לכתחילה הא דקי´´ל חביות סתומות דלא בטלי היכי משכחת לה: נפתחה. בלא מתכוין: כדי דמועה. אחד מק´ שבהן והשאר אסורות עד שיפתחו ולא אמרינן יטול אחת מן הק´ דאיסורא ברובא איתיה ויהא הכל מותר ויפתח החמשים לכתחילה: לא ידיע. אין פסולן ניכר שיוכל לברר ולהוציא הפסול מביניהם: אלא טריפה אי ידיע ליה. כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה או ניקב קרום של מוח שטריפתה ניכר: מנא ידע. מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה: נקובת הקוץ. ואינה נקובה לחלל וכשירה ומום נמי לא הוי דהדר בריא: דרוסת הזאב. טריפה מפני שהארס שורפה ולא ידע בין נקובה לדרוסה: נפולה. מן הגג ואינה יכולה לעמוד ספק טריפה היא ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת טריפה משום ריסוקי אברים ואפילו בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה ושום סימן טריפות ואם שהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך: נפולה נבדקת. אם תעמיד ותלך כשירה לגמרי דאיכא למאן דאמר באלו טריפות עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה: קסבר. ר´´ל עמדה על רגליה אפילו הכי צריכה מעת לעת ואף אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטתה שאין זו בדיקתה: ולד טריפה לא יקרב. בפרק כל האסורים במסכת תמורה (דף לא.) מפרש טעם: דרוסת הזאב משוך. הנקב ואינו עגול שהציפורן קורע ויורד: עמדה. על רגליה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא ואם הלכה אף בדיקה אינה צריכה: יקרב. לשם מי שהוא: והא בעיא סמיכה. בבעליו ולא ידיע מנו: אבל קרבן אנשים לא. מתכשר בתערובת בתמיה:
תוספות
ואי בעית אימא סבר לה כר´ אליעזר. פי´ בקונטרס בלשון ראשון שמואל דאמר לעיל ספק עבודת כוכבים וספק ספיקא אסורין ובשאר אסורין ל´´ל דאמר כר´´א דאית ליה ספק ספיקא בעבודת כוכבים אסורין דתנן נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות דה´´ל ספק ספיקא כולן אסורין בהנאה ר´´א אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר´´א ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדבעי פדיון וקשה לר´´ת חדא מאי סבר לה כר´´א הא רבנן נמי אסרי ודוחק לפרש דברי ר´´א ומחלקותו קאמר ועוד דר´´א בשאר איסורין נמי אסר התם ועוד דהל´´ל דתנן ולאתויי מתני´ דהתם דכיון שלא הוזכרה בכולה שמעתא ועוד דלעיל פירש דלא גרסינן התם ואחרות באחרות ועוד שכתוב בכל הספרים סבר לה כר´´א אליבא דר´´א ונראה כלשון אחרון שפירש בקונטרס דר´´ש סבר לה כר´´א דאמר תולין את האיסור להקל ולומר האיסור הלך לו דאמר אם קרב הראשון של אחת יקרבו כל הראשים וא´´ר אלעזר לא התיר ר´´א אלא שנים שנים הכא נפל איסור לריבוא אסורין שזה ספק ראשון ורימוני באדן לא בטלי מריבוא לג´ דה´´ל ספק ספיקא : דאמר איסורא בריבוא איתיה ואילו ארבעה מותרין וארבעה בעינן כדי שימכרו שנים שנים דאי נפל מב´ והוא שלישי נמצא האחד באיסורו כשימכרו השנים וליהנות מכולן בבת אחת פשיטא דאסור כדפרישית לעיל וכן ר´ אליעזר דאמר יקרבו הראשים כולן לא להקריב בבת אחת מתיר אלא שנים שנים ונראה דאין הלכה כשמואל אפילו בספק ספיקא בעבודת כוכבים דקיימא לן כרב באיסורי ואפילו ספק ראשון נראה דשרי בהולכת הנאה לים המלח דקי´´ל כר´´א בפ´ כל הצלמים (ע´´ז דף מט:) ואפילו לשאר איסורין היה אומר רבינו שמואל שיש להם פדיון כדפרישית לעיל: דאיערב בולד טריפה ורבי אליעזר היא. אפילו למ´´ד היא וולדה נרבעו לא אמרינן היא וולדה נטרפו דעובר יש לו חיות בפני עצמו ואינו נטרף עם האם: האי משוך והאי עגול. וא´´ת הא דאמר בפ´ אלו טריפות (חולין דף נג:) ספק שונרא ספק קניא אימר קניא הא אפשר לברר האי משוך והאי עגול וי´´ל דה´´מ מן הזאב ולמעלה אבל בשונרא לא ידיע וא´´ת א´´כ לישני דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת חתול ובגדיים ובטלאים וי´´ל דניחא להו לשנויי בכל בהמות והא דלא משני דאיערב דרוסת הכלב בדרוסת הזאב דלמא אפשר לברר: והא בעי סמיכה. לא מצי לשנויי בעוף כדמשני בפרק כל הגט (גיטין דף כח:) גבי שולח חטאתו ממדינת הים דפריך והא בעי סמיכה ומשני בחטאת העוף דהכא בזבחים מיירי ועוד דעופות לאו בני רעייה ופדייה נינהו וליכא נמי למימר מין במינו כגון בכור בבכור ומעשר במעשר דמשמע דמיירי בכל קדשים וא´´ת ולוקמה ביורש וכרבי יהודה (ערכין דף ב.) דאמר יורש אינו סומך ויש לומר דקתני דומיא דחטאת ואשם דאין באין לאחר מיתה וא´´ת ולוקמה בערל וטמא דמשלחין קרבנותיהן כדאמרינן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סב.) וכ´´ת בעוף איירי הא קאמרינן התם דכל הזבחים ערל וטמא משלחין כו´ ועוף לאו זבח הוא וכ´´ת בבכור ומעשר הא כל הזבחים קאמר וכן קשה בפ´ כל הגט (גיטין דף כח:) גבי שולח חטאתו ממדינת הים דפריך והא בעי סמיכה מאי קושיא והא ערל וטמא משלחין קרבנותיהן בלא סמיכה וי´´ל ההיא דגיטין כיון שיש עדיין ספק בדבר שצריך להקריב בחזקת שהוא קיים לא היה לנו להתיר מאחר דא´´א נמי לקיים מצות סמיכה ומיהו הכא לא יתכן לתרץ כן
(באדיבות פורטל הדף היומי)