צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה ממין אחד ומב´ מינין תביא שש נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה הלך הכהן ועשה ואינו יודע מה עשה צריכה ד´ פרידין לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת בן עזאי אומר ב´ חטאות א´´ר יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו ז´ אימר דא´´ר יהושע לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לחובה מי אמר:
מתני´ (כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה ואינו מטמא בבית הבליעה) מלק בשמאל או בלילה שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינן מטמאות בבית הבליעה מלק בסכין מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ
רש"י
הוזקקה להביא חמש עולות יחד מתחילתה אחת לחובתה וד´ לנדרה וכשהביאה שני קינין אחת לנדרה ואחת לחובתה וממין אחד לא עשתה כלום לנדרה שמא אינו ממין שנדרה ובהשלמת קן שני ממין אחד לא סגי לה שהרי קובעתו לבא עם מין חובתה וא´´ת תביא קן ממין אחד ופרידה ממין שהביאה שני קינין הראשונים שקרב ממנו עולות חובתה דממ´´נ אם תורין נדרה הרי הביאה תורין עם מין שהביאה לחובתה ואם בני יונה נדרה הרי הביאה ב´ בני יונה עם מין שקרב ממנו חובתה אם לא נפסל גוזל אחד מן הראשונים ה´´נ אבל עכשיו שנפסל אחד מהם אין חבירו עולה לה כלום דג´ עולות הוקבעו עליה יחד הילכך אם ב´ קינים הראשונים מין אחד היו צריכה שתביא עוד ה´ עולות ג´ מאותו המין וב´ ממין אחר ד´ לספק פירושה ואחד לקביעותה שקבעה להביא עולת חובתה עם נדרה וחובתה כבר קרבה ויצאה ידיה אלא שצריכה להביא מאותו המין עם נדרה מפני קביעותה: ואם משני מינין היו תביא שש. שאינה יודעת איזה מין קרב תחילה לחובתה שתביא מאותו המין עם ד´ של ספק פירושה לקביעותה הילכך תביא שש שתי תורין ושני בני יונה לספק פירושה ותור ובני יונה לקביעותה והעוף היתר יהא נדבה: נתנתן לכהן ואין ידוע מה נתנה. אם תורים אם בני יונה ואם קן אחד מזה וקן אחד מזה ואין ידוע מה עשה אם כולן למעלה או כולן למטה או חציין למעלה וחציין למטה נמצאת שלא יצאת אפי´ (ימי לידתה) שמא כולן למעלה ואין כאן חטאת או שמא כולן למטה ואין כאן עולה: צריכה שתביא עוד ד´ פרידין לנדרה. לספק פירושה ומשני מינין וב´ לעולת חובתה תור ובן יונה שמא הראשונים כולן למטה נעשו ואינה יודעת מאיזה מין והכל הולך אחר החטאת [וצריכה] להביא עולה מאותו מין או שמא הראשונים חציין למעלה וחציין למטה ובקן שקרב ראשון יצאתה ידי חובתה והיא קבעה להביא עולה מאותו המין עם נדרה ואינה יודעת איזה מין היה הילכך תביא עם ספק פירושה תור ובן יונה וממה נפשך אם קן שקרב ראשון תורין היו וקרב מהן עולה למעלה והיא לחובתה הרי היא מביאה עכשיו תור עם נדרה משום קביעותה ואם מבני יונה היה והוקבע עליה להביא בן יונה עם נדרה הרי מביאתו ואם כולן למטה נעשו וצריכה להביא עולתה מאותו המין הרי משתים שהיא מביאה עכשיו לחובתה יעלה לה אחד מהן והשני נדבה: וחטאת אחת. תביא מאיזה מין שתרצה משום שמא הראשונים כולן למעלה נעשו והרי לו זוג ממינו לעולה מב´ שהביאה חובתה מב´ מינין ואע´´פ שכבר קרבה עולת חובתה אין צריכה לדקדק להביא חטאת מאותו מין הראשון לרבנן דפליגי עליה דבן עזאי דקסברי הכל הולך אחר חטאת הילכך הואיל ועל כרחה היא מביאה עכשו ב´ עולות תזווג לו אותה שממינו ודייה דהכי תנן פלוגתייהו במסכת קינים (פ´´ב מ´´ה) שהאשה שהביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה דהכל הולך אחר חטאת בן עזאי אומר הכל הולך אחר הראשון: בן עזאי אומר ב´ חטאות. בן עזאי לטעמיה דאמר הכל הולך אחר הראשון וכיון דאיכא לספוקא שמא הראשונים למעלה נעשו וכבר יצאת ידי עולה צריכה להביא חטאתה מאותו המין והרי אינה יודעת מאיזה מין היה לפיכך תביא שתי חטאות מב´ מינין וחטאות הללו אינן נאכלות שהרי על הספק באו ואין מליקתן מליקה להתירן באכילה שמא כבר קרבה חטאתה בראשונות: א´´ר יהושע זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז´. התם מפרש לה ובאיל קמיירי דכשהוא חי אין לו אלא קול אחד וכשהוא מת קולו שבעה כיצד קולו שבעה ב´ קרניו ב´ חצוצרות ב´ שוקיו ב´ חלילין עורו לתוף מעיים לנבלים בני מעיו לכינורות וה´´נ כשנדרה תחלה ואינה יודעת מה פירשה לא צריכה אלא ד´ פרידין וב´ לחובתה אחת לעולה ואחת לחטאת ועכשיו שהביאה כבר ד´ פרידין צריכה להביא ד´ לנדרה וד´ לחובתה מדאיירי ר´ יהושע בהא ש´´מ קינין ר´ יהושע אמרה וקתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת דאין כשר אלא סתומה ואי אמרת נמשכה ונעשית חטאת העוף תמשך ותהוי חטאת העוף: אימר דאר´´י לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לשם חובה מי אמר. שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה: מתני´ כל הפסולין. בגמ´ פליגי כל לאיתויי מאי: ואינן מטמאין. שמליקתן מטהרתן לפי שנפסל בקדש ואהני מליקתן שאם עלו לא ירדו הילכך נמי לא הוו נבילה: ה´´ג שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינן מטמאין בבית הבליעה. אף על גב דבפנים אין שחיטה לעוף וכן בעוף קדשים אין שחיטה בכל מקום אין מטמאין כדיליף בברייתא בגמרא ושחט קדשים בפנים דלא קתני אמרינן בגמ´ דאתיא בזה הכלל: מלק בסכין. ומליקה לא הויא דבעצמו של כהן בעינן ושחיטה לא הויא כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כ:) מפני שהוא מחליד מפני שהוא דורס: מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ. דלא שייכא מליקה בחולין לא בפנים ולא בחוץ והוא הדין לחולין בחוץ ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל:
תוספות
נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה. בחנם דחק הקונטרס לאוקמה בשקבעה נדרה עם חובתה דהך בבא מיתוקמא שפיר בשלא קבעה: כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו ז´. מפרש במסכת קינין (פ´´ג מ´´ו) קרניו לחצוצרות משמע דבאות שלא מן הכסף וכן משמע בפרק כל הצלמים (ע´´ז דף מז. ושם) דבעי רמי בר חמא המשתחוה לבהמה קרניה מהו לחצוצרות ותימה דבהקומץ רבה (מנחות דף כח.) תניא חצוצרות היתה באה מן העשת של כסף מיהו מההיא לא קשה כולי האי דהתם בשל משה שלא היו כשרות לדורות כדמשמע התם אבל קשה ממסכת תמיד (דף לו) דתנן ושתי חצוצרות של כסף בידם משמע דאף לדורות בשל כסף ותירץ ר´´ת דשני ענייני חצוצרות היו של כהנים בשל כסף ושל לוים בשל קרני בהמה לכלי שיר ועוד י´´ל דחצוצרות דקינים ודמסכת ע´´ז היינו שופר כדאמר בסוף במה מדליקין (שבת דף לו.) ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד.) דאישתני שמהתייהו חצוצרתא שיפורא שיפורא חצוצרתא ובסוף במה מדליקין (שבת דף לו.) איכא ברייתא שקוראה לחצוצרות שופר ומיהו קשה דבמסכת עבודה זרה איירי במכשירי קרבן כדאמר התם ועל הקרבן לא היו תוקעין בשופר אלא בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם (במדבר י): אימר דא´´ר יהושע (בן לוי) לאפוקה מידי מעילה למיסק ליה לחובה מי אמר. תימה מ´´ש זו מזו וי´´ל דכי האי גוונא אשכחן פ´´ק דמנחות (דף יב.) דזריקה מועלת ליוצא ושירים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאסורין באכילה והקטרתן מוציאן מידי מעילה וזריקת פיגול (ר´´ל) בפ´´ק דמעילה (דף ג:) דמפקא מידי מעילה אע´´ג דלא עלה לשם חובה וי´´מ דמדאורייתא נמשכה ונעשה חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינו עולה לשם חובה וצ´´ל דקסבר ר´ יהושע אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא כדאמר בנזיר (דף כט.) גבי מדיר בנו בנזיר למ´´ד כדי לחנכו במצות ואי נמי קסבר חולין בעזרה דאורייתא חיה ועוף לאו דאורייתא כדאשכחן גבי ר´´ש בפ´ כיסוי הדם (חולין דף פה:) דקסבר דאורייתא ואפ´´ה חיה ועוף לאו דאורייתא ולית ליה ההיא דרשה בפ´´ב דקדושין (דף נז: נח.) דמרבה בעופות וא´´ת למ´´ד לאו דאורייתא למאי איצטריך קרא לחטאת העוף באה על הספק דהא ר´ יוסי בר חנינא דאמר לאו דאורייתא כדמוכח בנזיר ומצריך קרא לחטאת העוף באה על הספק וי´´ל דאתא קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי: מלק בשמאל או בלילה אין מטמאין בבית הבליעה. לכאורה כולה מתניתין ר´´ש היא דאמר לקמן בפרק המזבח מקדש (דף פד.) שכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהא אמרינן בגמרא דמליקה המתרת את האיסור פי´ דאם עלה לא ירד אינה מטמאה בבית הבליעה ומליקת לילה לר´ יהודה תרד כדאמר בפ´ המזבח מקדש (שם) פרט לנשחטה בלילה וכן לעיל דתנן וכולן אין מטמאין בבית הבליעה והיינו בשחיטת דרום דתרד לר´ יהודה כדאמר בשמעתין קמייתא דמעילה (דף ב:) אלא מתניתין ר´´ש היא ותימה אי כר´ שמעון האמר דמליקת שמאל מליקה גמורה היא למאי דגרס ר´´ת לעיל בפ´´ב (דף כד:) מלק בשמאל פסול ורבי יהודה מכשיר וי´´ל דסבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא א´´נ מודה ר´ יהודה בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי דלקמן בבהמה כתיבי ומיהו על כרחין חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד: שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ. בגמ´ נפקא לן דמשום שחיטה אינה מטמאה בבית הבליעה אע´´ג דאינה מתרת את האיסור: מלק בסכין. פירש בקונטרס דמחליד לפי שנועץ ראשו של סכין משום דאינו רוצה לחתוך רוב בשר קודם הסימנין ואי אפשר לומר כן בפ´ קמא דחולין (דף כ:) דהתם קרי ליה מחליד אע´´ג דסלקא דעתך שחותך רוב בשר והתם פי´ בקונטרס דלאחר שנתפרקו פירקי העצם נינעץ הסכין תחת העצם והויא חלדה ולפי´ זה לא איירי בסכין רחבה ונראה דחשיב חלדה לפי ששוחט הסימנין ממטה למעלה ואפילו בסכין רחבה:
עמוד ב´:
תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שיבשה גפה שניסמית עינה ושנקטעה רגלה מטמא בבית הבליעה זה הכלל כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה לא היה פסולו בקודש מטמא בבית הבליעה:
גמ´ אמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה זר וסכין מטמאין בבית הבליעה מאי שנא שמאל דאית ליה הכשירה ביוה´´כ ולילה אית ליה הכשירה באיברים ופדרים זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא ולא והא´´ר זירא שחיטת פרה בזר פסולה ומחוי רב עלה אלעזר וחוקה שאני פרה דקדשי בדק הבית היא ולא כל דכן הוא קדשי בדק הבית בעו כהונה קדשי מזבח מיבעיא אמר רב שישא בריה דרב אידי מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה היא ובעיא כהונה ונילף מבמה מבמה לא יליף ולא והתניא מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר בבמה תנא {ויקרא ו-ב} אזאת תורת העולה סמיך ליה ורבי יוחנן אמר זר אין מטמא אבית הבליעה סכין מטמא אבית הבליעה תנן כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה בשלמא לר´ יוחנן כל לאיתויי זר אלא לרב כל לאיתויי מאי לאו לאיתויי שמאל ולילה שמאל ולילה בהדיא קתני תני והדר מפרש תא שמע זה הכלל כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה בשלמא לרבי יוחנן כל לאיתויי זר אלא לרב לאיתויי מאי
רש"י
תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן. אינן ראויין לקרבן והוו להו כמליקת חולין דתניא בהכל שוחטין (חולין דף כב.) תורין גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים דלא אישתמיט קרא וכתב מן היונה ומן בני התורים ואימתי תורין כשירין משיזהיבו ואימתי בני יונה פסולין משיצהיבו נוצה מוזהבת שסביב הצואר: שנסמית עינה. דה´´ל מחוסר אבר והקריבהו נא לפחתך וכי אמרינן אין תמות וזכרות בעופות לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן: שפסולה בקדש. שבאה לעזרה בהכשרה ונפסלה: גמ´ שמאל ולילה. מלק בשמאל או בלילה: זר. והוא הדין לאונן וערל וכל הפסולין: ביום הכפורים. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה נמי מאי שנא דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה באיברים ופדרים: אלעזר כתיב. בשחיטתה וכתיב חוקה לעכב: דקדשי בדק הבית היא. ועל כרחך אין עבודות שלה חשובות עבודה: ונילף מבמה. שהזר כשר בה למלוק עופות לכתחילה דאין כיהון בבמה כדתנן בפ´ בתרא (לקמן דף קיג.) וכיון דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה בעלמא יטהר כאן מידי נבילה: מבמה לא ילפינן במקדש. דבמה כחול היא לגבי מקדש: ורבי יוחנן אמר מלק זר אינו מטמא בבית הבליעה. דילפינן מבמה: סכין מטמא. דלא מליקה ולא שחיטה היא ודכוותה לא אשכחן הכשירה: לאיתויי שחיטת קדשים בפנים. דלא מטמיא דבמתני´ לא תנן לה: כללא דסיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ. דמטמיא
תוספות
ושניסמית עינה. היינו שנחטטה דמחוסר אבר וממעטינן לה בפ´´ק דקידושין (דף כד:) מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא´´ת ל´´ל קרא למחוסר אבר הא אפילו לבני נח אסור כדדרשינן לקמן פ´ בתרא (דף קטז.) ופ´´ק דע´´ז (דף ה:) הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה וי´´ל דאי לאו דכתיב קרא בישראל הוה מוקמינן קרא דבני נח לישראל ולא לבני נח כדאמר בפ´ ד´ מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח א´´נ הוה אמינא דכיון דאישתרי בעל מום בעופות לישראל טפי מבהמה אישתרי אפי´ מחוסר אבר א´´נ הוה מוקמינן מכל החי דכתיב בבני נח דדוקא בהמה שמצינו שנאסר בה מום לישראל: אמר רב שמאל ולילה כו´. כולה הך סוגיא כר´´ש כדפרישית במתני´ ושמאל ולילה דאין מטמאין דאם עלו לא ירדו וזר וסכין דמטמאין (ירדו) לר´´ש דכיון דאירע פסול [קודם שחיטה] כמו דחנקינון דמי וירדו דאין פסולן בקודש שלא נתקדש בכלי וכל שפסולו בקודש דלא ירד היינו שאירע פסול משנשחט ונתקדש בקדושת כלי ולא כמו שפי´ בקונטרס לקמן בפ´ המזבח מקדש (דף פד.) אין פסולו בקודש שאירע פסול קודם ביאתו לעזרה כגון רובע ונרבע דנרבע בעזרה מאי איכא למימר ועוד דשחיטת דרום ר´´ל במעילה דתרד לר´´ש ולאו דוקא ר´´ש רובע ונרבע דה´´ה זר במליקה ובקמיצה תרד דעל כרחיך למאי דבעי למימר רבה דשחיטת דרום תרד לר´´ש ושמאל ולילה דאין מטמאין בבית הבליעה ואם עלו לא ירדו טעמא בכל מקום כדמפרש הכא שמאל דאית ליה הכשר´ ביום הכפורים ולילה לאיברים ופדרים ורבי יהודה ממעט לילה אע´´ג דאית ליה הכשר´ ושמאל נמי ה´´ל הכשר´ וממעט דאין לומר דלא ממעט אלא ג´ דברים משום דתלתא מיעוטי כתיבי דהא מלקה זר ובעל מום תרד לר´ יהודה וכן שחיטת דרום וא´´ת ומה בין שחיטת דרום לרבי יהודה לפסח וחטאת שלא לשמו דרום נמי כשר בשאר קדשים וי´´ל דדרום דמי לנשחט בחוץ דתרוייהו פסולי מקום ומהאי טעמא היה רוצה לומר רבה לר´´ש דתרד וא´´ת דהכא משמע דלרב לא הוי פסול זר כפסול שמאל ובפ´´ק דמנחות (דף ו:) משווה להו לענין אם קמץ יחזיר וי´´ל דהתם אין תלוי בהכשר דהא מכשר ר´ יהודה בן בתירא בכל הפסולין כולן. הגה´´ה נ´´ל פירוש דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא בקודש דהא לשון זה תנן לקמן בפ´ המזבח מקדש (דף פד.) גבי אם עלו לא ירדו והתם נמי מפרש לכל אותם שלא ירדו היכן כשרים בעלמא ולעיל פ´´ה (דף נא.) מפרש להו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורים וכן כולהו ובשמעתא נמי מפרש מ´´ש שמאל דאינו מטמא דאית ליה הכשיר´ ביוה´´כ ולילה באיברים ופדרים וזר וסכין מטמאין דלית להו הכשיר´ בעלמא ור´ יוחנן דאמר מליקת זר אין מטמאה משום דאית ליה הכשירא או בשחיטה או בבמה וכן בהמה בעלת מום דלא תרד לר´´ע בדוקין שבעין הואיל וכשר בעופות ולרבנן נמי אי משכחת ליה בבהמה הכשירא לא תרד ולרבי שמעון נמי בעי הכשירא בעלמא דהיינו פסולו בקודש ולהכי תנן גבי אתנן וכלאים ירדו דלית להו הכשירא בעלמא והא דר´ יהודה בעצמו אומר מפני מה לן בדם כשר שכשר באימורין [ולן] באימורין [שכשר] בבשר לאורויי דשאר עבודות ילפינן מלכתחילה או מבמה אבל עבודות דם לא ולהכי קאמר ירדו בג´ דמכשירן ר´´ש דאינו חושש כיון דמשכח הכשירא בשום מקום אבל עבודות דם שפיר יליף ר´ יהודה מעבודות דם אפי´ מהכשירן ולהכי שלמעלה שלמטה שבפנים שבחוץ לא ירד וטריפה ירד אפי´ לר´´ש אפי´ לר´´ע דיליף בהמה מעוף אע´´ג דאשכחן הכשירא בעוף טריפה במליקה אם תתרץ התם מצוותו בכך הא ילפינן שמאל לא ירד מהכשר דיוה´´כ י´´ל דתרתי לא ילפי בהמה מעוף וגם שלא בהכשרו ממצוותו בכך אי נמי לא ילפינן פסול של קודם שחיטה כגון טריפה ממליקה שאינו דוגמתו לא אירע קודם שחיטה וכמדומה לי שכן פירש לנו רבינו הקדוש נ´´ע ולא כמו שבפנים וא´´כ אין מטמאין בגדים אבית הבליעה וגם אם עלו לא ירדו הא בהא תליא דהא לישנא דכל שפסולו בקודש גבי תרווייהו תנן לה ובריש מעילה (דף ב:) נמי מדמה להו לתרווייהו ושחיטת עוף קדשים בפנים דאמרינן בסמוך אין מטמאין אע´´ג דתרד כדמוכח בפרק השוחט והמעלה (לקמן דף קיא.) דפטר ליה אם העלהו אחרי כן בחוץ ואם לא ירדו בפנים היה חייב בחוץ כדאיתא בפ´´ב התם איכא קרא בסמוך למימר אין מטמאין והא דאמרינן בשחיטת דרום דירדו לרבי יהודה פ´´ק דמעילה (דף ב:) אע´´ג דאית ליה הכשירא דקדשים קלים ודמים שלמטה למעלה לא ירד אף לר´ יהודה מ´´מ כיון דשחיטתן חוץ למקומן חשיבי כשוחט חוץ והוו כמאן דחנקינהו דמי ומליקת פסול דקאמר בסמוך אין מטמאה אין צ´´ל כפירש´´י שפירש בעל מום דלא אשכחן כהן בעל מום שכשר לעבודה ואפילו בבמה כדאשכחן (דמוכח) לעיל ריש פ´´ב (דף טז.) דפריך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה אבל מליקת פסול היינו או אונן או טמא או פסול אחר דאישתרי בעלמא ונשפך דמה מן הצואר דלא ירדו משום דכבר נעשית כל השחיטה כהוגן. ברו´´ך: דאית ליה הכשירה ביוה´´כ. הוה מצי למימר בהולכת אברים אלא כיון דמשכח יוה´´כ בעבודה דמעכב כפרה נקטיה: שחיטה לאו עבודה היא. פירשתי לעיל בסוף פ´´ק (דף יד:): ונילף מבמה. פי´ כיון דמכשרת לילה אע´´ג דאין פסולו בקודש משום דאית ליה הכשירא א´´כ זר נמי כיון דאית ליה הכשירא והוה מצי לשנויי דאתיא כמ´´ד (לקמן דף סט.) דאין מנחה ועופות בבמה וברייתא דתניא לקמיה כרבי יוחנן לא קשיא לדידיה דאתיא כמ´´ד דיש מנחה ושמא משמע ליה דאי ילפא מבמה ילפינן אפי´ מנחה ועופות כיון דאיכא הכשירא מיהא לזר: וכי תימא מבמה לא יליף והתניא מנין ליוצא כו´. אע´´ג דהך ברייתא כר´ יהודה בפ´ המזבח מקדש (לקמן דף פד:) מ´´מ כיון דר´ יהודה דמחמיר יליף מבמה כל שכן ר´´ש ומשני אזאת תורת העולה סמיך דמרבינן כל דבר שיש לו הכשר אע´´ג דלית ליה הכשר אלא בבמה מיהו עבודת הדם לא יליף ר´ יהודה דהא ממעט נשחטה בלילה ויצא דמה וכן שחיטת דרום: אלא לרב לאתויי מאי. וליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו דלא תני במתניתין דהא מקל וחומר אתו דמליקת לילה דלרבי יהודה תרד אינה מטמאה כל שכן הנך דלא תרד לר´ יהודה דלא מטמו: