מדתנא דבי ר´ ישמעאל דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב אמר רבי ירמיה לא לכתוב צפונה באשם ותיתי מבנין אב מחטאת למאי הלכתא כתביה לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב וליטעמיך תיתי מבנין אב מעולה מאי טעמא לא אתי משום דאיכא למיפרך מה לעולה שכן כליל חטאת נמי איכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי מהי תיתי לא נכתוב רחמנא עולה ותיתי מחטאת ואשם מה להנך שכן מכפרין לא נכתוב רחמנא בחטאת ותיתי מהנך מה להנך שכן זכרים לא נכתוב באשם ותיתי מהנך מה להנך שכן ישנן בציבור כביחיד דבר הלמד בגז´´ש מהו שילמד בהיקש אמר רב פפא {ויקרא ו-ז} וזאת תורת זבח השלמים [וגו´] אם על תודה למדנו לתודה שבא מן המעשר מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר שלמים גופייהו מנא לן דכתיב {דברים כז-ז} שם {דברים יד-כד} שם א´´ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא מעשר דגן חולין בעלמא הוא א´´ל אמר אמרה למד קדש ומלמד קדש דבר הלמד בג´´ש מהו שילמד בג´´ש אמר רמי בר חמא תניא {ויקרא ז-יב} סלת מרבכת למדנו לרבוכה שבאה סולת חלות מניין ת´´ל חלות חלות רקיקין מניין ת´´ל מצות מצות אמר ליה רבינא ממאי דמצות מצות מחלות גמר דלמא ממאפה תנור גמר אלא אמר רבא תניא {ויקרא ד-יא} וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם יכול ישרפנו שלם נאמר כאן {ויקרא ד-יא} ראשו וכרעיו ונאמר להלן {ויקרא א-יב} ראשו וכרעיו מה להלן ע´´י ניתוח אף כאן על ידי ניתוח אי מה להלן בהפשט אף כאן נמי בהפשט תלמוד לומר וקרבו ופרשו מאי תלמודא א´´ר פפא כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו ותניא רבי אומר נאמר כאן עור ובשר [ופרש]
רש"י
מדתני דבי רבי ישמעאל. בפרק ב´´ש (לעיל דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר´ ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר: בבנין אב. מה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג´´ש וק´´ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן: וליטעמיך. אי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא: שכן מכפרת כו´. ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן: מחדא לא אתיא כו´. מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין: עולה לגבי חטאת ואשם. לא חשיבה כפרת עשה דידיה כפרה: למדנו לתודה. מכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע´´מ להביאה ממעות מע´´ש: שם שם. בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה´ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות: חולין הוא. ואנן בקדשים קמיבעיא לן: אמר אמרה. האמור למד קדש ומלמד קדש בתמיה וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל דף מה. ולקמן דף ס:) הניחא למ´´ד בתר למד אזלינן: למדנו רבוכה. חלות מבושלות במים תחילה שבתודה שבאה סולת ולא קמח: חלות שבתודה מניין. ששלשה מינין מצה יש בה חלות רקיקין רבוכה חלות שבה מניין שהן סולת: ת´´ל חלות חלות. נאמר בחלות חלות ונאמר ברבוכה חלות: מצות מצות. נאמר ברקיקין מצות ונאמר בחלות מצות וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה ושניהם בגז´´ש: וממאי. דרקיקין דתודה מצות מצות מחלות דתודה גמרי: דלמא ממצות דכתיב גבי רקיקין מנחת מאפה גמרי. והתם סלת בהדיא כתיב סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב): מלמד שמוציא את כל הפר שלם. דאי במנותח היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו: נאמר כאן ראשו וכרעיו. על ראשו ועל כרעיו (שם ד): ונאמר להלן ראשו וכרעיו. בעולת בן צאן כתיב וערך הכהן את הראש וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (שם א): מה להלן ע´´י ניתוח. היה מקטירן דניתוח כתיב ביה: אף שריפה של זה ע´´י ניתוח. ובפר כהן משיח קאי: כשם שפרשו בקרבו כו´. דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו: מה פרשו בקרבו. דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין:
תוספות
לא נכתוב רחמנא בעולה ותיתי מחטאת ואשם. פי´ ולכתוב בהדיא צפון בחטאת ואשם ואם תאמר ולכתוב בזבחי שלמי צבור ונילף עולה מינייהו וי´´ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי ציבור שכן זמנן קבוע ועוד דחטאת לא אתי מיניה שכן זכרים ואשם שכן אינו בציבור וא´´ת למה לי לאקושי לקמן (דף נה.) זבחי שלמי ציבור לעולה תיפוק לי בבנין אב וכי תימא לאשמועי´ שהם קדשי קדשים כעולה הוי מצי למילף מדאיתקש לחטאת וי´´ל דאיכא למיפרך שכן תדיר כדמפרש בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סה.) אי נמי מה לשם שלמים שכן אינן טעונין צפון וא´´ת בפ´´ק דשבועות (דף ט. ושם) דיליף שעיר דר´´ח משעיר חיצון דאינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו דקאמר הואיל וזה בא לזמן קבוע ובשעיר הנעשה בחוץ קאמר כדפירש התם בקונטרס דאי מפנימי הוה ליה למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד דאדרבה נילף משעיר המשתלח דמכפר בשאר עבירות אבל השתא אי מחיצון גמר ניחא דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח והשתא אי מחיצון גמר א´´כ תפשוט דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידענא אלא מהיקשא דפנימי וי´´ל דהא אמרינן התם דגילוי מילתא בעלמא הוא וא´´ת והיכי גמר בפ´´ב דביצה (דף כ.) סמיכה בשלמי חובה בבנין אב (משלמי נדבה) [מעולת חובה] והא עולת חובה מכמשפט ילפא דהיינו היקש וי´´ל דקושיא בעלמא הוא דפריך התם ממאי דבית הלל כו´ דלמא מעולת חובה גמרי כלומר אם תימצי לומר דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועו´´ק בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) נאמר הבא מנחה והבא מלח ונאמר הבא מנחה והבא עצים מה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ועצים גופייהו לא ידעינן אלא מדאיתקש למזבח דכתיב (ויקרא א) על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור וכו´: אם על תודה כו´. הקשה ה´´ר יעקב מאורלינ´´ש בפרק דם חטאת (לקמן דף צח.) ובפ´ התודה (מנחות דף פג) דאמר מה חטאת אינה באה אלא מן החולין למה לי הא שלמים ותודה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין עוד קשה היכי יליף התם מחטאת כיון דאיכא שלמים ותודה דבאין מן המעשר דלא ילפינן בהיקשא דזאת התורה אלא דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק דמהאי טעמא מיבעי לן קרא בפ´´ב דביצה (דף כ.) עולת חובה טעונה סמיכה ולא ילפינן מהיקשא דזאת התורה משום דסמיכה לא בעי בכולהו דבכור ומעשר לא בעו סמיכה כדתנן פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) וי´´ל דכל חובה מקשינן לחטאת מה חטאת דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין כדמוכח בפרק התודה (שם דף פג.) וצ´´ע מנחת נדבה דאינה באה אלא מן החולין מנ´´ל וא´´ת בפ´´ק דחגיגה (דף ח.) דדריש מסת מלמד שאדם מביא חגיגתו מן החולין למה לי הלא חובה היא ותיפוק לי מהיקש וי´´ל משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרוייהו אי נמי משום דכתיב כאשר יברכך בסיפיה דקרא סלקא דעתך דאתיא ממעשר להכי איצטריך מסת: אמר אמרה. ורבינו שמואל מפרש אימר אמרת שמא אתה רוצה לומר ששניהם בעינן קדש ורבינו תם גריס אמי אמרה ואמי שם חכם וביבמות פרק הערל (דף פ.) היינו דשמענא ליה לאמי כל שממעי אמו לקוי ובכתובות (דף מד:) אמר רבא תני אמי בתולת ישראל ולא בתולת גרים וא´´ת דלמר זוטרא לא איפשיטא בעיא ובסוף אלו מנחות (מנחות עו.) אמרינן לחמי תודה ונזירות באות עשר עשר לחמי תודה בהדיא כתיב בהן פירוש דכתיב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה´ ואמר בפרק התודה (שם דף עז:) נאמר כאן תרומה ונאמר להלן בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ונזירות מהיקש דאמר מר על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר פי´ לכל דין לחמי תודה לעשרה קבין ירושלמית וחצי לוג שמן ושיהיו באות י´ אלמא דין דתודה אתיא בג´´ש חוזרת ומלמדת בהיקש ותו בההיא שמעתא לעיל ילפינן דכל המנחות באות עשר בבנין אב מלחמי תודה דאתיא בג´´ש מתרומת מעשר ואם כן תפשוט דבר הלמד בג´´ש חוזר ומלמד בבנין אב ובההיא שמעתא גופה פריך התם אי ס´´ל דדבר הלמד בג´´ש חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתין וי´´ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס´´ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא איפשטא ליה כמו כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות: מה להלן ע´´י ניתוח שלא בהפשט. ואם תאמר היכי יליף מהכא דדבר הלמד בג´´ש חוזר ומלמד בג´´ש דילפינן פר יום הכפורים בנתוח שלא בהפשט מפר כהן משיח וניתוח בפר כהן משיח גמרינן מעולה הלא כה´´ג אפילו למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כיון דהוי הימנו ודבר אחר דשלא בהפשט בפר כהן משיח מדאיתקש עור ובשר לפרש יליף כדפירש בקונטרס ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בגזירה שוה ושמא אין זה היקש אלא גילוי מילתא בעלמא וי´´ל דשלא
עמוד ב´:
ונאמר להלן עור ובשר ופרש מה להלן ע´´י ניתוח שלא בהפשט אף כאן ע´´י ניתוח שלא בהפשט. דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בק´´ו ק´´ו ומה היקש שאינו מלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא מלמד בקל וחומר מדתנא דבי רבי ישמעאל גז´´ש המלמדת בהיקש מדרב פפא אינו דין שתלמד בק´´ו הניחא למאן דאית ליה דרב פפא אלא למאן דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר אלא קל וחומר ומה היקש שאין מלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא מלמד בק´´ו מדתנא דבי רבי ישמעאל גזירה שוה המלמדת בגז´´ש חבירתה מדרמי בר חמא אינו דין שתלמד בק´´ו דבר הלמד בגז´´ש מהו שילמד בבנין אב תיקו. דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בהיקש ק´´ו ומה גזירה שוה שאינה למדה בהיקשא מדר´ יוחנן מלמד בהיקש מדרב פפא קל וחומר הלמד מהיקש מדתנא דבי ר´ ישמעאל אינו דין שילמד בהיקש הניחא למאן דאית ליה דרב פפא אלא למאן דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר תיקו דבר . הלמד בקל וחומר מהו שילמד בגזירה שוה קל וחומר ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקשא מדרבי יוחנן מלמד בגזירה שוה מדרמי בר חמא קל וחומר הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל אינו דין שתלמד בגז´´ש דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד . בקל וחומר ק´´ו ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקש מדר´ יוחנן מלמד בק´´ו כדאמרן ק´´ו הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל אינו דין שילמד בקל וחומר וזהו ק´´ו בן ק´´ו בן בנו של ק´´ו הוא אלא ק´´ו ומה היקש שאינו למד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא מלמד בק´´ו מדתנא דבי רבי ישמעאל ק´´ו הלמד מהיקש מדתני דבי רבי ישמעאל אינו דין שילמד בק´´ו וזהו ק´´ו בן קל וחומר דבר . הלמד בקל וחומר מהו שילמד בבנין אב אמר רבי ירמיה תא שמע מלק ונמצאת טריפה ר´´מ אומר אינה מטמאה בבית הבליעה רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה אמר ר´ מאיר קל וחומר ומה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבילת עוף שאין מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה מה מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה
רש"י
ונאמר להלן. בפר כהן משיח (ויקרא ד) ונאמר כאן בפר ושעיר של יום הכיפורים (שם יז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו´ ואת עורותם ואת בשרם ואת פרשם: מה להלן. בפר כהן משיח: ע´´י ניתוח. דילפינן מג´´ש מעולה: ק´´ו. כלומר מק´´ו נלמד לפרש לך שאילה זו: ה´´ג ומה היקש שאינו מלמד בהיקש כו´. ול´´ג למד: ג´´ש המלמדת בהיקש גרסי´ ולא גרסי´ למדה: מדרב פפא. וזאת תורת זבח השלמים כו´ דפשט רב פפא מיניה לגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש: הניחא למאן דאית לי´ דרב פפא. דאמר בתר למד אזלינן: אלא למאן דאמר. בתר מלמד אזלינן לא אשכחן גז´´ש חוזרת ומלמדת בהיקש דהתם מעשר חולין הוא המלמדה: בגז´´ש חבירתה. מה שאין היקש עושה כן בהיקש חבירו: מדרמי בר חמא. סלת מורבכת חלות: שאינה למידה מן ההיקש גרסי´: מדר´ יוחנן. לא יאמר צפונה באשם משם למדנו שאין דבר הלמד בהיקש מלמד בגז´´ש: שאינה למידה בהיקש. כלומר מן ההיקש: מלמד בק´´ו. כדאמר לעיל מק´´ו ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד בק´´ו גז´´ש המלמדת מגז´´ש חבירתה מדרמי בר חמא וכו´: וזהו ק´´ו בן קל וחומר. ק´´ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד ק´´ו מק´´ו אנו למידין אותו מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בק´´ו דהא מייתי לה מגז´´ש המלמדת בק´´ו והיא גופא לא ידעינן לה אלא ע´´י ק´´ו דבק´´ו ילפינן לעיל: ופרכינן בן בנו של ק´´ו הוא. שאפי´ היינו למידין אותו מדבר שלא למדנוהו ע´´י ק´´ו הוא היה עצמו בן ק´´ו שהרי בק´´ו אנו למדין אותו כדאמרן לעיל בק´´ו ומה גז´´ש כו´ עכשיו שאף גז´´ש שאנו למידין אותו ממנו לדורשה בתורה אף היא לא למדה שתלמד בק´´ו אלא מק´´ו נמצא שאתה מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני קלין וחמורין והו´´ל בנו של ק´´ו ובן בנו של ק´´ו ודלמא כולי האי לית לן למילף ומיזיל: אלא. לא תרביה מגזירה שוה המלמדת בק´´ו דהיא גופה מק´´ו אתיא לן אלא יליף ליה מהיקש המלמד בק´´ו דנפקא לן ממתניתא דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר לה דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר והשתא לא הוי אלא קל וחומר בן קל וחומר כי אינך דלעיל דגזירה שוה מלמדת בקל וחומר מקל וחומר: מטמאה בבית הבליעה. כדין נבלת עוף טהור דאין מליקת טריפה בקדשים מטהרת מידי נבלה והוא הדין נמי לשוחט עוף חולין טריפה מטמאה לרבי יהודה. שלש מחלוקת בדבר לר´´מ אחת שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טריפתן מידי נבילה ולר´ יהודה זו וזו אינה מטהרת ולר´ יוסי שחיטה מטהרת ולא מליקה וכן מפרש במסכת טהרות בפרק שלש עשרה דברים: שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) וכי ימות מן הבהמה וגו´ מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו טריפה ששחטה: נבלת עוף אינו מטמא במגע ובמשא. מבחוץ דכתיב (ויקרא כב) לטמאה בה אין לך אלא האמור בה אכילה ולא מגע ומשא: אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. והשתא דקי´´ל שחיטה דמטהרת בחולין מק´´ו הדרא ומיגמרא אמליקה דקדשים בבנין אב: מה מצינו בשחיטה שמכשרת. לאכול בחולין ומטהרת טריפתה מטומאתה אף מליקה כו´:
תוספות
בהפשט נקט אגב אורחיה ולא צריך למילף דמגופיה דפר יום הכפורים שמעינן דכתיב (ויקרא טז) ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם דאיתקש עורם ובשרם לפרשם: אלא למאן דל´´ל דרב פפא מאי איכא למימר. ורב אדא בר אהבה דיליף לעיל צפון דמעכב בעולה מק´´ו מחטאת והדר יליף אשם מדאיתקש לעולה היינו למצוה דלמצוה בעולה כתיב ומיהא מדאיתקש תרי זימני אעולה הוא דילפינן עיכובא באשם וא´´ת דבפ´ אמר להם הממונה (יומא דף לב.) משמע דקידוש ידים ורגלים הבא בק´´ו חוזר ומלמד בהיקש דקאמר ר´´ש בן אלעזר ק´´ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש כו´ והדר קאמר מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה טעון קידוש וי´´ל דהאי לא איקרי קדשים אלא גוף הקרבן דוקא: בן בנו של ק´´ו הוא. וכולי האי לית לן למילף ולמיזל וקשה כיון דק´´ו הוא אמאי לא נילף שפיר כל כמה דמצינן למילף כי היכי דילפינן בג´´ש אפילו הן מאה ויש לפרש בן בנו של ק´´ו הוא משום דמעיקרא הוא דמבעיא ליה אי דבר הלמד בק´´ו חוזר ומלמד בג´´ש היאך בא להוכיח מדהוו בק´´ו בג´´ש שמלמדה בק´´ו ע´´י ק´´ו א´´כ אתה רוצה לדון ק´´ו ע´´י ק´´ו מדבר הבא בקל וחומר הלא זאת היא שאילתך שאתה מסופק בה: רבי יהודה אומר מטמאה בגדים בבית הבליעה. פי´ בקונטרס דבמס´ טהרות (פ´´א) משמע דלר´´מ אחת שחיטה בעוף של חולין ואחת מליקה בקדשים מטהרות טרפותן מידי נבילה ולרבי יהודה זו וזו אינה מטהרת וא´´ת דבפרק אלו טריפות (חולין דף נו.) אמרינן רבי יהודה בדיק בידא ור´ נחמיה בדיק במחטא וא´´ל מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל נבילות לישראל נבילות ס´´ד הא שחוטות נינהו מאי קשיא לרבי יהודה ודאי נבילות הויין כדמשמע הכא דשחיטת עוף אינה מטהרת וי´´ל דלא הו´´ל למיפרך אליבא דרבי יהודה כיון דרבנן פליגי עליה: מה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא כו´. תימה מה לנבלת בהמה שאינה מטמאה בבית הבליעה וי´´ל דעיקר טעמא דר´´מ מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף כדלקמן פ´ חטאת העוף (דף סט:) כדפי´ בקונט´: מה מצינו בשחיטה של עוף שמכשרתה באכילה וכו´. ודחי ולא היא תרוייהו משחיטת חולין גמרי פי´ מליקת קדשים במה מצינו משחיטת עוף שאינה כי אם בחולין ושחיטת עוף של חולין בק´´ו משחיטת בהמת חולין ותימה היאך גמר מליקת עוף משחיטת עוף מה לשחיטה שכן מכשרת בחולין ועוד קשה דמנא ליה דמליקת עוף משחיטת עוף גמר דלמא משחיטה דבהמה גמר ונראה לי דאם כן הוה גמר בק´´ו כדגמר שחיטת עוף והיינו טעמא
(באדיבות פורטל הדף היומי)